|
עזבתי את הדף הזה לפני שנים רבות, לא אגע בתיאור כי
זה נעים לחוות את העבר. בקריאה מחודשת, מצחיקים
אותי הסיפורים הילדותיים. חלקם מזכירים לי את העבר,
חלקם חצי עשויים. ואז פתאום הבנתי למה עזבתי את
האתר. השיפוטיות פה מחרידה! או לפחות הייתה אז.
כשפתחתי את הדף הייתי בת 14. ברפרוף על התגובות, אין
מצב שיכולתי לקחת דבר מאותם הפידבקים. או בקיצור,
שימו לב מה אתם מגיבים ולמי. ועודדו יוצרים צעירים
לכתוב. השאירו את מקום המבקר הספרותי לאלו שזה הוא
מקצועם. רק אספר שמאז התבגרתי, חוויתי, החכמתי
והתפתחתי להיות אישה מקסימה, צינית מעט, מאושרת לרוב
וכותבת פחות. השנה אעבוד על להיות מקסימה, צינית
לפרקים, מאושרת המון וכותבת לרוב.
גיל 27, 15.1.14 -נטלי-.
נולדה ב1986 אי שם בפרברי ראש העין ומשם עברה!
(תודות לאל הרחום).
כמובן שגילי דורן הוא שם בדוי על מנת לא לעלות
בחיפושים של אנשים לא חביבים, אך איננה לשניה
מתביישת בקיומה או ביצירותיה!
תגובות הן מצרך חשוב, תמיד טוב לדעת מה חושבים
הסובבים!
מעריכה כל ביקורת בונה, מפרקת מה שבא תודה רבה!
ואז...
נצא לבלות. נשתה, נשתכר, נרקוד, נתהולל. נגיד שטויות שלא נזכור
לאנשים שפעם הכרנו. נתעורר שיכורים...
|
יש 6 מיליארד אנשים על כדור הארץ?!
תהיתם פעם מה כולם עושים עכשיו?
|
ישבנו הקשבנו למוזיקה הוא היה יותר מידי נחמד, אפילו נתן לי
להחליף לאיי סי קיו שלי, הוא אף פעם לא נותן לי הוא שונא את
הקיבעון שיש לי לאיי סי קיו , הוא פשוט לא מבין! לא נורא הוא
בן מותר לו!
|
אתה מכיר את התקופות,
שאתה חיי בחלומות?
|
לפעמים אני מוצאת את עצמי הולכת ונופלת לאותו בור שוב ושוב ועד
שאני יוצאת, אני חייבת, כמו טיפשה, ללכת באותה דרך. מסקרנות,
אם יהיה שם את אותו בור... עד עכשיו לא הספקתי להתאכזב... הוא
מעולם לא איכזב (הבור כמובן), הוא תמיד היה שם ותמיד נפלתי...
|
...ועדיין לא 6 בבוקר ואין לי משהו יותר טוב לעשות מאשר
להסתובב ברחובות?! אאה מסתבר שכן! לבלות את השעתיים הבאות
בנסיעה הבייתה. כל זה ולא ישנתי כבר 27 שעות (ו-32 דקות אבל מי
סופר?!)...
|
אתה מבין?"
"לא"
"טוב ,נו למה ציפיתי אתה בן. בנים באמת לא מבינים בנות.
יש לנו מין שפה משלנו, כדאי שתלמד!"
|
זה היה אסון בדרכו להתרחש.
כמו פצצה שמתקתקת ואין שום דרך לעצור את הפיצוץ.
וברגע מחריש אוזניים שניהם כיווצו מבטים למשמע הפיצוץ.
|
לירי ועומר היו חברים כבר חצי שנה. היא מספרת אני מקשיבה.
|
לא רגילה שמסרבים לי!
זה נשמע כל כך רע?
ילדה בת 18 שמעולם לא שמעה את המילה לא?
אני לא חושבת שזה דבר רע, זה אכן בונה ביטחון עצמי גבוה, אבל
האגו בגודל נורמלי.
אז זה בסדר... נראה לי.
|
לא מתיימרת להביא את כל תובנת האנושות, בכך גם לא רומזת קלות
שתוכן עמוד זה תקף לכל הנשים אך אני בטוחה שרוב הקוראים יזדהו
עם הכתוב. תגובות יתקבלו בברכה!
|
I used to wish I could return to when we met,
So I wont have to feel bad on what I did and didn't.
|
Every time I hear your voice I just miss you,
Any time I think those thoughts I just need you.
Every time you say those words they touch my heart,
I don't want us to ever be apart.
|
I've brought you everything you've got you couldn't get it
yourself,
Any time you needed something you turned to somebody else.
I was everything for you everytime you needed me too
|
I always thought I was a dreamer, who had to have it all,
So when I met you I never dreamt that we would fall.
|
You speak to me like there is nothing wrong,
I smile to you as if you weren't a moron.
|
Just talk to me,
Please talk to me.
Why dont you talk to me?
Baby...
|
If I could show how much I need you...
Would you see that I'm for real?
If I'll touch your lips again...
Would you feel the pain?
|
No matter how long I'll go my way,
Nothing would ever be o.k.
|
told you I need... I need you tonight...
you told me that all would be allright.
I waited and waited for so long,
|
נראה שכולם איבדו תקווה,
אף אחד לא מעריך את המילה "אהבה".
משתמשים בה בכזאת פשטות,
לכל בנאדם על כל שטות.
והיא איבדה את ייחודה
ויש כאלה שעליהם אין לה השפעה.
אני מבינה את אלה שלא רוצים לכאוב,
אבל איך אפשר לא לאהוב?
|
אני רוצה להגיד אך מפחדת לומר,
המילים זורמות אך לא אומרות שום דבר.
כבר אמרנו הכל וחזרנו על זה,
ולצערי זה שאני אוהבת אותך כבר לא מה שמשנה.
|
הגלים יקחו אותי איתם...
אולי אין בשבילי מקום בעולם...
אולי אמצא שלווה במקום אחר...
במקום שבו לא צריך לדבר...
|
אני בוכה את הגשם,
בוכה את הים,
בוכה על ההוא שהלך לעולם.
|
אני חושבת עלייך ואין לי מילים,
נשארו בליבי זכרונות יקרים...
|
את כה יפה אך את יודעת,
אינך חרשת את שומעת.
את כה מושלמת אין שום פגם,
ולא יהיה בך לעולם.
|
חשבתי שעברנו את היום הנורא,
חשבתי שעברנו את התקופה המרה.
חשבתי שכשבאתי השמים נהיו וורודים המים נהיו כחולים,
ואנו שנינו אוהבים.
|
הוא בא הסתכל והלך...
אף פעם לא נקשר כל כך.
|
הוא אמר היא אמרה,
הוא דיבר היא שמעה.
היא כיוונה הוא קלע,
לאותה מטרה.
|
לא את לא יכולה להשאר עד מאוחר עם חברות,
כי מה יקרה אם שם המחבל יחליט לירות?
|
וכשהכל מתחיל באותה מנגינה,
של הדופק שלי מול הדופק שלך.
אז תזכור שאמרתי שאהבה כואבת,
ויש מילים לתאר כמה אותך אני אוהבת.
|
הוא נוגע בי, זה פתאום כה מוזר,
כאילו נוגע בי מישהו זר.
זה היה ברור אם זה היה מישהו זר,
אבל זה הוא כה יפה כה מתוק ומוכר.
|
חטפתי כזאת סטירה,
מחברה כ"כ טובה.
לא הבנתי מה קרה.
דנה הלכה וסיכסכה,
ניסתה להסיט את הכיתה.
ולא עשיתי שום דבר,
לא ידעתי מה לומר.
|
הייתי בטוחה שאני ואת זה לעד,
ובחלוף השנים נותרתי לבד.
|
זה התחיל כמו סיפור אהבה פשוט,
כמו פגישה שהייתה סתם שטות,
שומדבר לא רציני,
הוא חשב שהוא כבש אותי.
|
תגיד לי לאן הלכו החיוכים?
לאן נעלם הכיף-חיים?
לאן הלכו להן כל ההנאות?
בשביל מה כבר יש לחיות?
|
איך אתה מרגיש כשאני נוגעת?
ואיך אותך אני תמיד משגעת?
מה מענג אותך הכי מהכל?
ואיך אתה תמיד שם כשאני עומדת ליפול?
|
כי לאהוב אותך, לאהוב אותך, לאהוב אותך זה קשה...
כי זה הולך לאט,
וזה מוזר לי קצת,
כי אולי אתה לא רוצה...
|
זה סיפור עצוב,
עולם אכזר.
אדם אהוב,
וזה נגמר.
ילדה בוכה כי היא איבדה כאן את הכל.
|
הזיכרון הוא כה כאוב, הניסיון בכלל עצוב.
המשכיות היא מיותרת והעבר נראה תמים,
|
רוצה אותך.
רוצה אותי?
רוצה.
אז מה עושים?
עכשיו נהיה ביחד?
|
אתה חושב שלא אכפת לי בכלל,
זה ממש לא נכון אז חבל!
אני יודעת שאיתי לא קל להסתדר,
אבל כרגע אני לא רוצה מישהו אחר.
|
תצייר לי ברבורים באגם,
תצייר לי קשת בענן.
תצייר לי את כולם
ואל תשכח לצייר לי את הדרך לשם או ש...
|
אני אחשוב שזה חמוד אם תזכור גם לנשק אותה. ואז תעצור!
תחייך את החיוך היפייפה שלך עם השיניים הדוקרניות.
|
לא רוצה לקלקל, כמו שקלקלתי בעבר.
כה חלק ונקי אצלי.
לא רוצה להכתים.
|
פשוט רציתי שיהיה טוב וקילקלתי הכל!
כמו בניין בלי יסודות שצפוי שהוא ייפול...
|
תמיד מה שהוא לובש זה בדיוק מתאים,
אפילו אם זה חולצה בטורקיז עם ציורים של צבים!
תמיד למה שקורה לו בשיער יש הסבר הגיוני!
אם הוא מסודר זה מזה יפה ואם הוא מפוזר זה "המראה הפראי"
|
למה הכל תמיד מסובך?
אני כל הזמן שואלת את זה.
לא חושבת שיש תשובה חד משמעית.
נראה לי שבני אדם הם אלו שעושים את העולם הזה מסובך.
כשהיינו קטנים גיל 5 ככה, הכל היה פשוט.
היית רעב - "אמא אני רעב!"
היית צמא - "אמא אני צמא!"
|
אני אוהבת כשאתה מחבק אותי חזק חזק ועושה את הקול המצחיק הזה
שלך,
נו אתה יודע...
|
זה קורה הרבה פעמים ביום...
כן אני מעשנת. דפוק לעשן בימינו כשכל יום יש גילויים חדשים על
מה שהסיגריות עושות לגוף שלנו, אבל ניחא, כשאת בת 17 את לא ממש
חושבת על הבריאות.
אם כבר מדברים על חושבת, כל פעם שאני יוצאת לעשן אין לי ממש מה
לעשות לבד במרפסת אז זה מין
|
אני רוצה לשנות משהו, לעשות משהו שיזכרו! לא רוצה להמציא מכונת
זמן או להיות הראשונה בישראל שתטוס לירח, רוצה משהו יותר פשוט!
|
אני לא יודעת הכל ולא מתיימרת להיות בת טיפש-עשרה שחושבת שהיא
גילתה את אמריקה! יש לי עוד הרבה ללמוד וזה לא מציק לי... אני
אוהבת את הדרך! שם נהנים!
|
היא כזה מהבנות האלה שבנים מסתכלים עליהן מוזר, תמיד הולכת עם
חולצות שכל הציצים שלה בחוץ, אבל לא בקטע זנותי בקטע ש"אופס לא
יודעת משום מה כל הגופיות שלי ככה..."
היא תמיד הולכת כזה זקוף כאילו היא סוחבת את כל העולם על
הכתפיים שלה, כאילו כולם על הזין שלה!
|
אני רוצה לחיות בסרט שאנחנו מושלמים,
שתישאר רק שלי לכל החיים.
אני חוזרת לבקר במציאות מידי פעם,
אבל שם יש רק מלחמות וזעם.
יש כאב יש בכי אין הרבה אהבה,
יש קור ומוות לא רוצה את הזוועה.
רוצה להיות איתך בלי כל שאר העולם,
שכשנהיה ביחד נהיה חלק נפרד מכולם.
|
אני זוכרת איך הכל התחיל.
טוב לא הכל.
אני זוכרת כמה שנים אח"כ.
מין כאלה תמונות שמהבהבות לי בראש.
|
לפעמים כשאני יושבת לבדי, רחוקה מכולם וחושבת...
אני רוצה שכל העולם הזה יגמר...
אני חושבת מה יקרה אם אני אטפס על ביניין ממש גבוה, ואקפוץ!
|
כל כך רציתי להתקרב ולגעת אך פחדתי לנפץ את האשליה.
תמיד הערצתי אותך.
מרחוק, מקרוב.
רק רציתי לגעת.
רציתי לגעת.
רציתי להיות חלק ממך, מהחיים שלך.
|
והוא עזב, הלך, התנדף לו כמו הרוח...
אך קודם הסתובב בגאווה עם החזה נפוח.
|
ואיך שאתה עם הפוזה של אני גבר... תמיד מחבק אותי לפני השינה.
ומנשק אותי שיהיה לי לילה טוב, ומקבל את זה שאני חייבת לישון
עם הדובי שלי... אוף אני צריכה בחור כמוך שיהיה רק איתי!
|
הרגשתי שם כל כך לא שייכת,
יודעת אני שאינני מוכרת.
ואז עלו המילים שהיו אז שלו,
ברוח, בלחש, נישא אז קולו.
|
אף פעם לא אהבתי כמו שאהבתי אותך. ואיבדתי איפשהו בדרך את כל
העקרונות שלי.
|
...זה מיועד אלייך... הכל מיועד אלייך... רק אתה תבין... זה רק
אתה מאז שהכל קרס...
|
כולם שופטים אותי ללא הפסקה,
כאילו שאם אני לא יכולה להסביר אז יש בי משהו רע,
חושבים אני חיה בסרט ושכל זה לא קרה,
כאילו אני ילדה מוזרה...
|
אני מתגעגעת לרגעים הקטנים איתו,
מתגעגעת לשפתיים הרכות שלו,
מתגעגעת ללהרגיש אותן על שלי,
מתגעגעת לזמן כשהוא היה רק שלי!
|
החיים שלי הם תמיד תסבוכת אחת גדולה אני לא מבינה איך משעמם לי
כשיש לי כל כך הרבה שטויות על הראש!
|
כמו משחק פינג-פונג אינסופי!
אוף... אבל נמאס לי להיות מאטקה!
נמאס לי לקבל נגיעה חטופה ונסיגה מהירה...
אני רוצה לאחוז בו.
לדעת שהוא שלי.
|
קמלתי.
כי החכמתי.
כי עצלתי.
|
ואני פה מתגעגעת מחכה, כבר מאוחר,
רק רוצה שכבר תופיע כי רחוק לי המחר.
אתה לא פוגע בי מתוק שלי ואם כן אהבה כואבת,
ואם אני עדיין פה זה רק בגלל שאני אוהבת.
|
הוא נוגע בי.
אצבעותיו מרפרפות על גופי כמו חמש נוצות עדינות...
שפתיו עוטפות את שלי בהתאמה מושלמת.
הוא אוסף אותי אליו ומחבק.
הרגשת שלווה וביטחון אופפת אותי בעודי נצדמת אליו בחוזקה,
מציירת קווים על גבו בעזרת ציפורניי...
|
אני פסיכית אה? בגלל זה אתה אוהב,
הריי לא היית פה אם זה לא היה כואב.
אני מזוכיסטית? אני לא פה כדי לסבול,
זוהי תופעת לוואי שבאה יחד עם הכל.
|
"את חושבת שהיא יפה?" חושבת, לא חושבת,
אני לעולם לא ארעיש כמוה כשהיא גודשת.
זאת פוזה אחרת לעשות על החברים,
כשאני לא משמיעה את אותם רעשים.
|
אל תאשים אותי בזה שאתה מרגיש רע עם איך שאתה מתייחס אליי! זאת
אשמתך! אתה יכול להפסיק עם זה, זה כבר לא עושה עליי רושם, למען
האמת זה אף פעם לא עשה...
|
באיזשהו שלב הוא היה יותר מידי.
המציאות היחידה שהכרתי, הדבר היחיד שעניין אותי ושאהבתי
וששנאתי כל כך!
|
ויהי שקט! "גילי" אמרה,
ולה כמובן שום קול לא נענה.
לדעתה בקשה זו היא לא כה גדולה,
שלרגע אחד תיעצר הנשימה!
אך כל שרצתה בחייה קיבלה,
ומי שוב יתן את מבוקשה?
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
יש אחת שכולם
יודעים שהיא...
לפני מספר ימים
היא התקשרה אלי
באמצע הלילה
ואמרה: "בא לך
לקפוץ ? אין לי
אף אחד בבית !"
בלי לחשוב
פעמיים בכלל
קפצתי,
לא היה אף אחד
בבית !!!
גולנצ'יק |
|
