|
לא אומר בהצלחה, לא אומר, מצא דרכך.
תתאזר בסבלנות זו עצתי לך, דרכך
תבוא בעתה.
אתה הוא ההוויה.
לאט לאט לומד ש"כתיבה זהירה היא כתיבה מתה"(צ'רלס
בוקובסקי)
"משורר אף פעם לא בוגד באהבתו העצמית או בשנאתו
העצמית עם אף אחד ואף אחת" מאיר אריאל.
"חייב אתה לרצות להישרף בלהבתך שלך עצמך: וכי איך
ביקשת, אם לא היית תחילה לאפר" פרידריך ניטשה.
"הפשטות הראשונית היא מצב של פשטות מרובת אפשרויות,
כמו גזע עץ שהוא פשוט ומוחלט". החכם ייאן-פו.
"בטבע אין בילבול האנפה לבנה, העורב הוא שחור"
לאו-צ'ה.
בערב רב בבשר. מתנגח בארבעה שיקוצים כמוני.
הייתי חייב לחפש מקום שבו אני אלוהים,
מקום בו אוהבים אותי.
|
בכול מקום, מומלץ בחום ליישם בשרותים...
|
ואם את שנפלת מזכירה לי את היותי, אני האדם, בשר ודם.
בעצם, שנינו שווים במוות ומעצם הכרה זו, שנינו חברים לנצח.
|
כך אני, אתם, קולאז' רבגוני של מסכה אחת
השתקפויות הן למעשה השתקפויות,
|
הקהל פורץ פנימה ששפתייך נפתחות.
ואת דוממת, אינך מגיבה, ספק כאב, ספק חדווה.
מעורפל חושים, מפרפר, מסלק את רעלי
ואת רק חשה, נושמת, בובה תלויה.
|
נשמתי המעונה... לוטראמון.
|
ואחרי שנשחק את משחק הערביים
אשב במיטה ואסביר לך למה אנחנו שניים.
|
מצטער שעומד לי, מצטער על שאני נקי,
שאני אני.
מאונן כפייתי.
|
בלבנו קוראים לנחמה והבנה.
רגשותינו גואים מתנפצים ללא הכרה.
ערפילי הבוקר נושאים את ההכרה,
עוד שני הרוגים ועשרה במשכב, מפציעה אנושה.
|
תריסים מרפרפים, שמש צווחת בראשי.
מהדס לכיוון המטבח.
קנקן שורק. ואליום על קצה לשוני.
קפה מהביל נשפך לגרוני.
|
רציתי לחלוק עם מישהו את אותה נוסטלגיה, לשתות שוקו ולספור
טיפות ביום קר..
|
השעה שמונה בערב, והגיע הזמן לחדשות:
|
|
|
"אז... אתה הולך
למרוד
באנטיוכוס?"
מתוך ספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
"זיון" מבלי ממש
להגיד את
המילה." |
|
