|
גילדה
קוראים לזה אושריון. זה בקבוקון קטן עם נצנצים בפנים, וזה כבר
מפורסם בכל העולם.
|
באי ההסכמה חיה קבוצה של בערך 50 אנשים. תמיד היתה בניהם
הסכמה.
|
אלגוריתם. לכל דבר הוא בנה אלגוריתם. פיתח ויישם. אלגוריתם.
לצחצוח שיניים, להגעה לעבודה, לאכילה. לכל דבר הוא כתב
אלגוריתם, עם שלבים, תת שלבים, ותת-תת-תת-תת שלבים.
|
יוחאי תמיד אהב אנרגיה פוטנציאלית. "mgh, mgh, עד הקבר", הוא
שינן לעצמו בקביעות.
יוחאי הזדהה עם האנרגיה הפוטנציאלית. היא לא היתה במרכז אף
פעם, לא כמו הקינטית. היא תמיד היתה מאחוריה. תמיד היתה זו
ש"יש לה פוטנציאל", וככה היה גם יוחאי.
|
"כולנו נמות" היא בכתה. "יהיה בסדר", הוא אמר. "ששש!" לחש האיש
עם האוזניה.
|
יחיאל קיבל את המילון הראשון שלו, כשהיה בן תשע. אביו עבד
כסופר, ואמו היתה מורה ללשון. הם רצו להעביר את האהבה לשפה
העברית לבנם. הם לא רצו שהוא יגדל להיות פושע.
בהתחלה הוא לא התלהב מהמילון.
|
מאז שמאיר היה קטן, הוא סובל מבלאק אאוט.
זה התחיל כשהתחילו המבחנים ביסודי. הוא היה מתיישב מול המבחן,
אחרי שכל השבוע למד את החומר, ופשוט לא זוכר כלום.
הממוצע שלו, אותו הוא חישב כמה שנים אחרי, כשלמד ממוצע, היה
אפס.
|
בננה פתחה את הדלת. "שלום", היא אמרה, בקול שלא ממש מתאים
לבננה. "אתה בקשר למודעה?" היא שאלה. ג'רי הנהן בראשו, מפוחד,
ונכנס לתוך החנות.
|
מי שאוסף מאה פקקים של קוקה קולה, זוכה בחיי נצח. ככה היה כתוב
בעיתון.
התנאי במבצע הזה הוא שחייבים גם לשתות הכל, אחרת זה לא עובד.
זה כדי למנוע גנבות.
|
מכירות פומביות. זה מה שעניין אותם. קבוצת אנשים, בגילאים
שונים, יושבים בחדר צר ומסתכלים על מסך מחשב.
|
הוא לא דתי. הוא גם נוסע בשבת, ואוכל חלב עם בשר. הוא לא צם
ביום כיפור, ואוכל חמץ בפסח.
אבל חזירים הוא לא מכניס לפה.
|
אני ממש סובלת כאן. אנשים דורכים עליי, בית הספר כבר לא דואג
לי, ממש רע לי.
|
הוא לא זוכר שהוא היה מאושר כל-כך כשהיה בן אדם רגיל, יצור
אור. הוא לא הבין איך פעם פחד מיצורי החושך.
|
בזמן שחיכיתי לטכנאי שיציל את העולם הסתכלתי מהחלון וראיתי שכל
הבתים נהיו אדומים, בלי סיבה. גם העור שלי נהיה קצת אדום,
ובכלל לא הייתה שמש.
|
התפקיד שלו היה למצוא יונים שמזיקות לעיר, לתפוס אותן ולפרק
אותן למוות.
את החלקים העיריה הייתה תורמת לשכונות מצוקה, שם היו מכינים
מהם אוכל.
|
"לפעמים אתה נורא מזכיר לי ציפור", היא אמרה לו.
"למה?", הוא שאל. "בגלל היופי?"
"לא", היא ענתה. "בגלל שיש לך מוח של ציפור".
|
אחר כך הוא התחיל לבוא לעתים יותר תכופות, וליותר זמן. הוא
הגיע כל שלושה ימים ליום שלם. הוא גם הגיע כבר עם בגדים
רגילים, שיהיה לו נח. הוא היה מנשנש קצת מהמקרר תוך כדי
העבודה.
|
הטיפול לניקוי המצפון היה הפתרון המושלם לאנשים הרשעים בעולם.
זה לא היה טיפול רוחני, עם יוגה ומחשבות. זה היה הרבה יותר
קל.
לוקחים צינור, מעבירים אותו למוח דרך האוזן ושואבים משם את כל
הדברים הרעים, שהמטופל עשה.
|
נכנסתי מדלת היציאה. אני כבר ותיק שם, אני יודע איך להכנס בלי
סלקציה. לוחצים על הכפתור מתחת לדלת.
|
צפניה היה ילד רגיל למראה, בין עשר. הוא התגורר ברעננה עם
ההורים שלו.
ביום ההולדת החמישי שלו, התגלה בו דבר מוזר מאד.
מסיבה לא מובנת, כף הרגל שלו הייתה עשויה מסקוטצ4.
|
דניס הרים את אחת הקונכיות מהבור, הכי גדולה שראה. גם ממנה הוא
שמע את הים, אבל בקע ממנה אור.
הוא הסתכל לתוך הקונכיה, וראה עיר שלמה בתוכה. בתי ספר, בתי
כלא, גנים, פארקים ומה לא.
|
כשאני כוסס את הציפורניים שלי, אני מרגיש יותר טוב. אני נרגע.
תמיד אהבתי לכסוס ציפורניים, עוד מאז שהן רק הופיעו.
|
הוא היה רק איש. איש קטן שאוהב לקפוץ. רק לקפוץ.
|
"כשתהיה גדול", אמרה לו אמא, "כולם יכירו אותך!".
ראלף ואמא שלו גרו במערה עם משפחתם. הם היו ארנבות.
ראלף היה בן שש, היו לו הרבה חברים.
|
לוציפר היה שעון. שעון מעורר. החיים שלו היו מאד משעממים, אבל
לו זה לא הפריע.
|
כששמעתי על ערוץ "תכלת" החדש, הייתי נרגש.
אני אמנם חילוני, אבל הרבה זמן אני מחכה לערוץ כזה, שיתן במה
לאנשים מהצד השני. שאני אוכל לראות ולדעת מה הם חושבים, מה הם
עושים בזמנם החופשי ומהם השעשועונים שהם משחקים.
|
עכשיו אני שוכב במחלקה בהדסה
וענבלי כאן מציירת לידי
לא נעים לי להגיד לה שבגללה כל הבאסה
עדיף להיות שמח מאשר קצת בריא
|
אהרוני פותח שולחן
כי זה מה שהוא יודע לעשות
|
משמאלי בלי הסימפטיה
זהו היטלר הוא מובטל עדיין אין לו מדינה
היתה לו פעם את גרמניה
אבל גם היא נלקחה
|
ארבע ממלכות עם ארבעה מלכים
ובכל ממלכה עשרה תושבים
לא כולל משפחות המלוכה
וכרוז אחד לכל הארבע
|
הוא לא חשב שזה גס,
קירות מדס
אבל לא היה לו תקציב
קבלן בינוני, לא הכי יציב
והבטון
יגיע ביום ראשון
עם העיתון
|
רוגטקה מיושנת
שוכבת ברחוב.
רוצה שישחקו בה, אולי מישהו לאהוב.
שנים שהיא למטה,
זרוקה כך, לבדה,
ואין מי שיגיד לה "קדימה, את טובה,
בהצלחה".
|
לטוני הייתה אובססיה לאותיות קטנות. צנועות. כאלו שלא חשוב להן
מה יגידו עליהן, כאלו שרק רוצות לגמור את היום ולחזור לעפרון
או לעט שממנו הן יצאו.
|
אל הארכיון האישי (29 יצירות מאורכבות)
|
|
"תקולל, בועל
אמהות שכמוך!"
צרצר, מחייה
השפה העברית. |
|
