|
איש גבוה עם חיוך נוגה, אוהב את העולם, אוהב את
האנשים, אוהב אותך בתוך עולמי.
אוהב לגעת בלב, ובלב הדברים, רגיש במיוחד, תמיד מחכה
בקצה העין דמעת השתתפות בסבלם של אחרים.
עברתי הרבה בחיים, אבל תמיד שמח לנוע למקומות חדשים
וישנים, מוכן להרפתקאה בדרכי הארץ או העולם או בספר
ושיר.
מחפש ומחפש ונהנה למצוא.
איזה מסיבה, הראש שלי מתפוצץ, כמה שתייה, כמה אוכל. כבר מזמן
לא שתינו כל כך הרבה ומי שתה הכי הרבה? יעקב, מגיע לו, כבר שבע
שנים הוא עובד קשה כדי להגיע ליום הזה, והוא זכה בכל הקופה.
הבת של הבוס ועוד כזו יפה, גם אני הייתי מוכן לעבוד בשבילה שבע
שנים.
|
מרגיש שגופו בגד בו, רוחו שבורה, מעולם לא היה כה בודד, כה
מיותר, דמעה איימה לפרוץ מעינו. "רק שיובל לא יראה", חשב, "רק
שלא ידע".
|
כמדי לילה יצא אל המרפסת הכוכבים שתקו איתו, כמה מהם אפילו
למד והכיר. כוכבים מסוימים העלו בו תמונות ישנות.
|
ביום שבת היה קם בשש בבוקר, יוצא אל המרפסת, יושב בכורסא של
הרברט וסופר נמלים...
|
זה עתה הסתיים יום השנה למותו של דוד ואני לבד בבית
|
על גבעה נישאת כמה חילים נשלחו לאבטח מסוק שנפל
|
המקטרת בפיו מזמן כבתה אך למרות זאת הייתה נעוצה בין שיניו והא
המשיך למצוץ ממנה את שארי הטעם המר המובן והמוכר רק למעשני
מקטרות
|
קפה לאטה בפריז.
בקפה קטן בפרברי פריז נערה צעירה עם חיוך מאולץ מגישה לי קפה
עם קרואסון. אני לא דובר צרפתית ולא מעניין אותה כלל, סתם עוד
לקוח שאולי ישאיר טיפ, ובינתיים צריכה היא לגרור רגלים מהמטבח
לשולחנות.
|
יצא אל הגינה שלל הפרחים נסך בו תחושה פנימית של שמחה שהתגלגלה
לצחוק סוחף ובריא
|
"אני נחנקת," אמרה - "תן לי קצת מרחב לנשימה". האהבה החמיצה,
ימים התלבטה, לילות בהתה בבעתה בתקרה שמעל מיטתם, חשה גל גדול
ועצום ממנה המאיים להטביעה.
יצאו לטייל בבוקר לגב קטן קריר ומוצל, תינו אהבה לזכר אהבתם
הראשונה.
|
אדם
אדם בתוך עצמו הוא גר
תוהה
|
אמרת לי נפגש בשש אחרי המלחמה
אני מחכה בשש אחרי כל מלחמה
|
אורי ילד של השדות
בן עשרים ואחת לנצח
|
חבק אותי
חיבוק
גם אם לא
אבקש
|
אלוהים נמצא בדברים הקטנים
אני שגדול הנני
אין בי אלוהים
אך יש בי אהבה וחמלה הבנה ואורך רוח
|
באת אל בכוח
באת אלי בעקשנות
באת אלי בעצמאות
פקח עיניך שאראה בן דמותי
|
בואי עכשיו למיטה
הניחי לכלים לחכות,
הביאי כוס חלב
לחתול במקרה ויהיה צמא
|
לא זכרתי
אם היית כאן
או זה רק חלום
|
אל תחפשי את פיך על שפתותי
וטביעת ידך על ידי
|
השיטים פרחו לאורך הכביש
ביום בו אבי הלך לעולמו
|
חיוך מאולץ מאוזן עד אוזן
כיפה לבנה מחליקה על קרחת
בטבעת זו?
|
כך אני ואת
מתקרבים ומתרחקים
|
כמו גשם ראשון
ריח סתיו לשערך
זרוע רסיסים שקופים
וריח משכר של אהבה
|
לבד בנכר באין חום באין שמש
|
כשהעגורים חוזרים מהצפון
האלון עירום מעליו
הגשם מצלצל בחלונות
|
אופק אדמדם
ספק זריחה
ספק שקיעה
|
בשאנז אליזה בפריז העצים בשלכת
על ספסל ליד הפסל של רודן
אדם יחף וזקן ישן בנחירה קצובה
|
|
|
זהו נגמר.
אחד,מאכזב את
שותפתו. |
|
