|
מלפפון-
קווים לדמותו: מלפפון.
אני-
קווים לדמותי: אני. וקצת מקנא במלפפון שהוא מלפפון
ושהקווים לדמותו הם מלפפון. מלפפון. אהה... מלפפון.
כלומר, מלפפון. אני.
אני כותב בכדי לתעד אך במעט לכדי לשחרר אותי מעול
זכרון זה.
בן שלוש היה אנדריי בוקוביץ' כשכתב: אם יקום מקרה ובו יבקשו את
דעתי בדבר היצירה הגדולה האחרונה שכתבתי, מן הדין שאשיב כך:
|
יד את המחרשה בתלם דוחקת. פניו
של האיכר מעוררים הערצה, סברם כובש
|
דרך טבע עמעום הירח הקלוש,
בדבקות נאחז ומגרש השמש, השואלת
לקום על ארץ הלומת זיו ואור, עד מה
תזכה לראות את גביעה של החבצלת
מתפנק בחשק ומתמתח, כך אהבתך גרמה
לנעוריי להכשל, ולחסדי תשוקותיי להשמר.
|
נקשר בי לחן, כשם שלחן בלב נער
נקשר; כשם שלב נער בירך אישה
נקשר; ושמה בשפתיי בצליל רוחות
יושר.
|
אוויר ריאות רוקד לאט את וואלס הלהבה
אותיות המתגבשות כדרך עניבה
|
רק היגון התפל
אשר נאטם בקרום דקיק פועם
של שכחה
|
אפשר שראיתי את הבנות הקטנות
בלי דעת מרד מורדות
כי הן צחקקו נורא כשהשגיחו שרואים אותן
מצחקקות נורא:
|
בגידה: עת את מלבישה
ואני ארים ידיי עד תכסי פניי באותה חולצה הודקת.
הנה יש מקום לשאול: מה בינינו ובין כל העירום הזה, בד ובדי.
|
ויועלו מסכי עפעפיה טרם עת
מכורתי, מכורתי
|
אתה כותב אותי ערומה,
לדפיך שואל את גופי. מעונה:
ניסיתי לצייר פחד.
|
את חושבת שיר. רוצה אותו לחבק אותך ולעצום את עינייך.
את אוהבת. שירים, את אוהבת,
הרחק בתכלת אכולת כל הכתום הזה, לעת ערב ניצבתי מולך ואת רואה
בעדי ואני בעדך.
|
כשחושך מוכרע מוקדם בערב,
אני כבר שומע עקבי נשים קטנות
|
נשקעות בחול בקווי מתאר גסים פרסות
סוסים לא נראים. מלח סדוק ודק מחפה
על ארעיות הצורה. ללא משקל צונחת
|
פיסות במבוק שטות בשלום זמן לא נמדד במורד
|
מניצים כתמי הניקוטין לאזכר,
מקיצים קמטי שנת צהריים בחטף,
|
טרפז הולך ומשמין
של צהב מוטח על רצפת החדר.
החומר שלו הוא מנורת הורי הקרובה
ועלטה שבנמצא, וצורתו מעשה גיאומטריה ודלת.
|
בערב בלי מתן, קרבתי
ללא משא,
גיששתי ביד קהת מגע,
|
זו ההשערה
המכרסמת אותי
כי יש בי משהו כל כך נכון
|
פעפוע, בעבוע, סוד הפשטות הגלוי.
אז הוחש החום
והתאדת ללכת ופוגעת שתיקתי מכה גלים אילמים קורעים בהדף.
|
קניתי לך
ורד אחד לא
מיוחד לא מזן נדיר
נכחד ורד רגיל עלים ורודים גבעול
ירוק שזור קוץ
|
או מתי שזכו זרמי קץ אוגוסט
להפתיעה בנימי חשמל -
|
את הכסא הזה עשו מעץ להיות כסא מעץ
את העץ הזה עשו מאדמה להיות ברוש רזה
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אם אפשר לשמר
ירקות, בוודאי
אפשר לשמר את
נעוריי.
אפרוח ורוד
בקופסת שימורים. |
|
