|
 לעד אהיה משורר בתחילת דרכו
|
smoochy
לעד אהיה משורר בתחילת דרכו
שלום אמר השה הגעת בזמן טוב העשב מאוד טעים ומשובח העונה.
מיכאל נרתע זהו בטח מבחן של תבונה עם השה יכול לדבר הוא בטח
אינו תמים כמו שהוא נראה.
מיכאל: אני מיכאל מהו שמך?
|
As I stood to sit down
I realized for the first time in my life
I wasn't down side up
|
They say that a good goodbye
Can set you free
|
She wasn't my first love
Her name was unknown to me
|
I want it to make sense
But flowers do not grow up side down
|
What is a deliberately wasted life?
A poet asked god
|
To be amongst the few who run wild
To be amongst those few
I would give up this poem
I would even quit singing too
|
אידיוט שירה סוואנת, נולד -
השד פושט צורתו החלקלקה
קורע מעליו את כנפיו
|
מה יקרה אילו יידום לבי
לפני שאהפוך לדג חרב אימתני
האם אפסיק ללחום
האם לא אראה לעולם
|
מה היה קורה אילו העונות לא היו חוזרות על עצמן?
חורף, אביב, קיץ, סתיו
שלכת
ואחריה אין לדעת
|
לא אל תיגעי
לא אל תחשוש
ליקוי חמה לא יופיע
רק מחר כאמש יבוא
|
מי גשמים נקווים אל תוכי
והנני עומד במקום
|
ישבתי על הבר ליד בחור שאמר לי
"אני יכול למות בכל רגע"
באותו הזמן הוא הפשיט בחורה לטינית
כי רצה לבחון מקרוב
|
לפחות אני לא היפראקטיבי,
אמר לי השכן ממול.
אתה לא יודע איזה אנשים יש בעולם הזה.
|
ובדמי ימי
אשוב אל העשב
ואשאג שראיתי
שהכל נע על מקומו בשלום
|
זה דבר עצום, מה שאני מרגיש
זה עצום כי גם את מרגישה את זה
זה עצום כי שנינו יודעים את זה
גם אם אף אחד לא הוכיח עדיין
שזה קיים
|
על חבילת הטבק שלי רשומה אזהרה באותיות גדולות:
|
וברגע שאדווה אחת שוכחת
טיפה שניה נשלחת כסימן
ואני מגלה בך משהו חדש
|
בחשכת הלילה
נמצאים אנו
בין סדן לפשט
בין רחמים לרצון
בין חלוקה לאחד
|
והיא הולכת בשבילים צרים,
מעל פני אדמה בוערת,
חושקת לדעת, מה לעזאזל היא
עושה כאן, בכוכב הזה.
|
דה! דהה! דההה! עולם גלובלי.
פוטין כבר מת.
תשאלו אותי, איך אני יודע?
|
אז בשיר אכתוב כיצד באומץ ונחישות שאין כדוגמתה
כירסמתי בעזרת שיני את החבל
ירקתי על הקבר
ואז נשמתי את נשימתי הראשונה
|
קשה לו לאדם, כשגבולות הם עוינים
ואנשים לא שלו, לא איתו
ועבר לא שלו, עולו
|
אבל אין לי את האומץ
אני כמו כולם
רוצה להשתייך
אז אני ממשיך לצחצח
|
כשהשפל יגיע, לאחר גאות ארוכה
לאחר שהות ממושכת במצב המתנה
אז יסתיים מבטך התומה
ומעליך תופסק דאיית נשרים
|
עכבר אחד עם מצילתיים
עומד לו על חוט תיל
ומנגן את דבריי האלוהים
בום טראח, בונג דונג
|
הדימום עומד מלכת
והדממה מלאכת מחשבת
|
הורדתי מן המדף ספר כבן שישים
דפיו צהובים ומצהיבים יותר בכל רגע
הוא גוסס
כותרתו הייתה
|
בהתחלה תחפש שומקום
המקום היחיד שאתה יכול להיות
אף אחד
|
האם אראה אותך בעתיד?
כול עוד לא תחפש אותי, הכול אפשרי.
אז אסבול כול חיי?
כול עוד לא תחפש אותי, הכול אפשרי.
|
משתתף בהצגת יחיד ללא שחקן
אלוהים לקח ממני את הכלים להשתתף במשחק
מנסה לחזור לארגז החול
אך לא מוכן לעזוב את הטאקט
|
גולם עבודתו אינה נגמרת
כמו שיושבי ערים תמיד ישובים
כפופים
|
עכשיו, כשהזמן כבר לא צריך לעצור מלכת,
ומלכה איני צריך, ולא ממלכה.
|
נעמדתי על חוט דק
מנסה למצוא שיווי משקל
כל רצוני להיות לולין
אך החוט בגד בי ונקרע
|
בואו נזמן את הרוע שבכל אחד ואחד מאיתנו
ונשליך אותו אחד על שני
לאחר מעשה כל אחד מאיתנו יילך לביתו
עם הרוע ששכן בחברו
|
לעמוד איתן בחושך אצילי
רק שם
רק שם
לשם
|
לדוד חצי עין עצומה
הוא כיווצה בכדי לכוון טוב יותר למצחו של הענק
לדוד חצי מצפון
החצי השני נעלם כששלח את בעלה של בת-שבע למות במלחמה
|
ובמערה בתוך צוק
שהגלים בו אינם מתנגשים
יושבת מדוזה
ומאירה עיני עיוורים
|
והעולם טריוויאלי
עם נמשיך לחשוב עליו
שהוא עגול
|
אחד עשר פסים זהב כותונות רקמתי, עמלתי, מתנה.
אחד עשר רגשות קנאה לבור, השלכתי.
|
רק הפלגתי בדמיון
אהובתי
והתרתי את הקשר
מן המזח
|
כי הנחש
אכל את כל הפרי
צימח זנב
ומילא את הארץ
|
לא ידעתי מה לאמר לה
בכדי שתוכל להמשיך ממני הלאה
וזאת משום שעדיין רציתי בה לעצמי
יורדת אלי מן השמים
|
בינתיים המילים לא מגיעות,
אז אני מתעורר בבית הקפה החללי,
לצד האוטוסטרדה,
שאף אחד לא נפל בה חלל.
|
פנסי הרחוב נדלקים מעלינו
בדיוק כשאנו עוברים תחתם
וכבים כאשר אנו עוברים אותם
אתה רואה לא ידעת שזה יקרה
שהלילה הזה יהיה רק שלנו
|
אני לא זונה שייבאו אותה ממזרח אירופה
וכשנחתה הסרסור אנס אותה כדי "לבדוק את הסחורה"
|
החלטתי שאם כבר שנינו סובלים
נבדוק מי יכול להחזיק מעמד
יותר זמן
למי יש יותר כוח סבל
|
כשהייתי ילד
ליקקתי את כל הפצעים
היה בי יצר עז
לטעום את כל הפתחים שנפערו בי
|
אני עדיין לא יכול לקרוא שירים
שמדברים על אבות
וזה לא משנה בכלל אם בפן שלילי או חיובי
עצם המילה הופכת לי את הבטן
|
אולי בגלל שיש להם פגודה יפנית
עושה אותם קצת מוזרים, קצת מיוחדים
הם יכולים להרשות לעצמם
קיבלו הרבה בתור ילדים
|
תוכנו החלול קולות עמומים
של החוץ
ללא הגדרה
ללא משמעות
|
החוויתי דעה על דבר מה
דבר מה שלא
החוויתי עליו דעה
מעולם
|
מאפרות ללא דפנות, מצוירות בחובבנות,
על גביי כן ללא רגליים, המרחף לו באוויר נגוע בתחב.
|
חשקתי לבוא לקראתך
אך ככל שקרבתי הסמטה התארכה
נראה שיכולת לצאת מכל תמונה
אך לשם מה?
|
מעל כוחות הגורל
תמיד מונפת חרב הבחירה
ומעל תלאות הנסיון
תמיד מתנוססים שמי אי הודאות
|
המוות לא מגיע
רק דיממת היצירה
|
בין אוהביי לא ראיתי,
בין שונאיי גם לא ראיתי.
|
היא רצתה שתרים את הכפפה
נורמן
היא רצתה
|
במערות פני, נחבאתי אל הכלים.
שוב פעם נחבא אל הכלים.
ואיני נאור,
ונאור איני.
|
ולראיה שני דובים כלואים
שני דובים!?
מה הקשר עכשיו שני דובים?
|
בחולפם אחד על פני השניה,
בדמיון שנראה בראשית בפניהם,
נראה כעת שוני.
|
נחת מקועקעת על זרועי
מנחמת אך צורבת גם כן
|
עצבות כשהיא, היא ניגרת
לאף אדם אין מספיק מקום להכילה כולה בתוכו
ולכן אינה מוסתרת
סיבתה היא האוצר שכולם חשים למצוא
|
בעקרונות דבקתי
בעקרונות
והם דבקו לחכי
מחכים שאומר דברי הבל
|
ידעתי שאם אביט לשמיים
השמיים לא יביטו בחזרה
אך הבעתי רצון להיראות
|
אתם אומרים צריך לאהוב את האדמה. אתם צועקים, צורחים, צווחים
מעל במות, בשלטי חוצות "היא שלנו, לא שלהם. זה כתוב בספרים,
במיוחד בספר אחד מיוחד שירד מן השמיים.
|
כשם שחרבת עלי עולמי
ונחרבה דעתי
וחרבי קצרה ממספר אויביי
|
לפעמים עננים נעצרים בשמים
ויורדים מטה
רוצים שנסתכל לתוכם
|
ומדוע יונים ונכבדים מתאספים כלל וכלל
הרי זה נורא קל להיות אחד מן הכלל
זה זורק לזו פירור לחם
וזו סתם אוספת אותו מן הרצפה במקורה
ולפעמים אחרת ביד המקרה
|
לשאול מה?
את הבריח, יש עליו חלודה.
הרעש מבריח את שנינו.
אבל אמרת שאין דלת בינינו.
|
עד אשר לא אוכל לנשום יותר
אוהב אותך עד אשר לא אוכל לנשום יותר
כך אמרתי לה
והיא רק בהתה בחזרה במבט עמום
|
פתחתי אותו בעמוד אקראי
כמו שאני עושה עם כל ספר שירה
(זה הכיף שבהם)
אך הדפים היו ריקים
|
אהבת ההמונים
קללה היא
לנפש
אך גם מוזיקה ערבה
|
כל מסדרון מוביל לחדרים נוספים
יש כאלה שטיבם ידוע
ויש שפחות
|
תאמרי, ולעומת השחר?
ואומר, הפציע וחלף מעיני
|
ייצור המוני
עץ נופל!
תינוק נולד
לומד ללכת
|
מחר ללא סכנה
ללא אתמול פצוע
והווה חשוף ודל
|
לבסוף קופצים מחלון גורד השחקים
חלקם מצמיחים כנפיים
אנשי המחר
וחלקם יודעים מראש
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
דו-מיניות
מכפילה את
הסיכויים להשיג
דייט בסופשבוע.
וודי אלן |
|
