|
לא צמחונית.
לא מעשנת סיגריות מיובאות.
לא קומוניסטית, ובטח שלא קפיטליסטית.
לא יודעת לשיר יפה.
לא מגדירה את עצמה.
השם זה לא נועה.
לא קונה בגדים.
לא שרה את התקווה, גם כשהקצין מסתכל.
עדיין לא יודעת בדיוק למה.
לא מאחרת לעולם.
לא משוררת.
he knew he was going to die, and like most people who know,
decided to tell no one.
|
מה הטעם בכלל להחביא את המפתח אם ברור כבר שמי שרוצה לפרוץ
פשוט יפתח את הארון ושם הוא יהיה מונח, כסוף וגלוי?
|
בערב מישה ישב מול הטלוויזיה במועדון וראה כלבוטק (הוא תמיד
אומר שיום אחד הוא יגנוב לאחד הפושעים את הרעיון וינצל גם
אנשים מסכנים, אבל לא יוכלו לעשות לו כלום כי הגונב מגנב פטור)
ממש מהופנט לשערורייה החדשה שמתרוצצת ברחבי גוש דן.
|
"למה אתה צריך נייר עטיפה? אתה רוצה לעטוף גבינה לבנה למתנה?"
מוחה פשוט סירב לעכל את המידע.
יצאתי משם אחרי עשר דקות בלי נייר עטיפה.
|
כעבור שבע דקות הוא היה בחוץ מוכן ומזומן ליום חדש של שיגרה
מרדימת חושים. הוא לקח מהמתלה שליד הדלת את אשפת החיצים שלו,
ונזכר שאתמול התקלקלה לו הקשת כשניסה לירות חץ באיזו זקנה
חמוצת פנים.
|
כשאתה בתוך מבוך, מוקף בחומות לבנים שחמות, שצמחייה מטפסת
מציצה בין החריצים, דע לך שאתה לא לבד.
אלפי אם לא מיליוני אנשים כבר היו במצב זהה- ושרדו (אין צורך
להזכיר כמובן שהאחוז השורד נמוך בחצי לפחות מהאחוז הפחות
שורד).
|
אם הוא לא היה מאכיל אותה שבע-עשרה פעמים ביום אולי היא הייתה
נשארת סימבולית אבל לך תבין בעלים של חתולות רחוב מנומרות
שקוראים להן חסה?
|
ואז הוא רץ מסביב. שניים... שלושה... חמישה... שבעה סיבובים,
עד שבסוף הוא צונח מזיע ומתנשם על הדשא, ופתאום האויר נקי יותר
והחיים יפים יותר.
|
מיגל היה פועל פשוט שעבד במכרה ברזל ממש ליד העיר סאו פאולו
שבברזיל.
|
קרקץ' היה מהגר הונגרי, מהסוג הממש הונגרי, שהגיע ללונדון בשנת
1925 עם שפם הונגרי, מבטא הונגרי כבד ומספיק כסף (אנגלי) בשביל
להתארגן.
|
ראיתם אולי בחור? עם עיניים ואף ושיער?
|
הנידון: תיקון עוולות ישנות, יצירת עוולות חדשות וצוואה זמנית.
|
|
|
דוד אוהב אותך
ורוצה לעשות לך
ביד
מתוחכמת משהו |
|
