|
גילי..אין הרבה מה לומר עליה- היא לא מתוחכמת כל כך
ולא ממש ממש יפה, אבל בערך בסדר. גם יש לה שונאים
ולא תמיד כולם מבינים אותה...אבל שוב- היא בערך
בסדר..
הסתובבתי אל העץ וחייכתי אליו והוא חייך אלי. חיבקתי אותו שנית
וכשעשיתי זאת הוא לחש באוזניי דברי אהבה וחמלה. נהיה לי ברור
שהוא מלא בחוויות למיניהן. טובות ורעות, קצרות וארוכות, קלות
וקשות. נעמדתי מול העץ והבטחתי שאחזור ואקרא בספריו.
|
וכל מה שנותר לי לעשות
זה לנשום ולראות ולגעת
ולשאול: אולי אני כבר מאושרת...?
|
כמה אני רוצה להיות שוב תמימה
לנשק בנים סתם בלי כוונה
לנסות לתפוס כוכב בידיים
ולא לדעת בכלל שיש שם שמים
|
אני התינוקת שבוכה כשהיא עצבנית
וגם הנערה שמחזקת את עצמה בלי עזרה
אני הילדה הקטנה שהולכת לאיבוד
|
אחרי כל מילה, צרחה שלא שומעים.
שורטת את העור כדי להרגיש.
מרגישה?
|
- עלובה.
- אני לא עלובה.
- את כן עלובה, פתטית ממש.
- די...
|
"יש לך עיניים מסתכלות" מישהי אמרה לי פעם. לא הבנתי אז מה
הכוונה בדבר אבל במבט לאחור היא צדקה.
'עיניים מסתכלות', תהיתי לי. מה ז"א? מה היא מנסה להגיד? הרי
כמעט כל זוג עיניים מסתכלות.
|
אנחנו נוצרים. ופתאום - תודעה. אנחנו נולדים עם ההבנה הכי
בסיסית -"אני חי". איזה אושר. אנחנו חיים. נפלה בחלקנו הזכות
לחיים.
|
Wandering past all the empty shops, she looked like a ghost;
her tears ping silently on the hard asphalt...
|
|
|
חרא צף, זהב
שוקע.
מה עדיף?
הפיסיקאי. |
|
