|
פרילאנס קופירייטר, תסריטאי ופסיכי עם חשבוניות
(בטיפול) מתל אביב.
אחרי שנתיים במשרדי פרסום עברתי לתסריטאות.
אחרי שהתסריטים המתוחכמים שלי לא התקבלו באהדה,
כתבתי לעונה הראשונה של "כסף קטלני" בשביל הכסף
(הקטלני).
חלק מהסיפורים שלי כבר התפרסמו במגזין המולטימדיה של
הד-ארצי - "Megazine".
כרגע אני עובד על תסריט לסדרת קומיקס שאני מנסה
למכור בחו"ל. אני גם מחפש מישהו שיעזור עם הארט...
נא לא לשלוח אלי פלפל ירוק וגמבה, כי אני אלרגי.
"...מה שהפריע להם (אולי) הייתה השקית המלאה והנוטפת בפיפי
שאחזתי בידי."
מוקדש לדוד אבידן.
|
כבר אחר הצהרים והאזרח הקטן התחיל להתבלבל. אולי זאת טעות
איומה, אולי הוא צריך לוותר ולחזור הביתה. הוא יגיד שהוא הלך
לבנק או משהו, אף אחד לא צריך לדעת.
|
מאז התאונה שלך אין לי בשביל מה לחיות. אני עומד בקצה הגג
מסתכל על הדרך הארוכה למטה.
|
"מה אתה מסמיק?" - שאלה בחיוך והורידה שמיכה - מכסה את שנינו.
"בוא חמוד"- ביקשה יפה, ואני, כמובן, נעניתי לבקשתה.
|
ינשק או לא ינשק? היא כבר הרגישה שהיא ממש הולכת ומשתגעת.
|
משהו מאוד מוזר קורה בשדרות יהודית, וזה לא סתם התנועה.
אישיות אחת בגוף אחד, זה מספיק, תאמינו לי!
|
לנמלים קטנות יש רגשות?, גורל?, גזרה? ---
|
דוחה המצב ככול שיהיה , לא הייתי יכול לקום וללכת, כל שכן
לעצור את אבי-אבי באבי אביו.
ולכן החלטתי להישאר במקום, לתת לו להמשיך לפזז ולחכות
לאינטרלוד...
|
|
|
אז כמנהגי הנלוז
פגשתי בה שוב
חלודה ורטובה.
עמדה לה בפינה.
היא ביקשה רק
2.5 אז לא אמרתי
לה לא. ביחוד
שביום כזה, לא
היו לה הרבה
לקוחות.
הכנסתי את ידי
לתוכה
על הצג הופיע
help your
self.
היא גנחה.
לקחתי את כוס
הקפה מתוכה. |
|
