|
 
פניו הקמוטות עייפות מכאב, עיניו עצובות
מדוע הוא שם, לאן הוא הולך, אין לו מזוודות
|
וְכוּלָּם רָצִים מַמָּשׁ מַהֵר
לְנַסּוֹת לְהַשיג אֶת מַה שֶׁחָסֵר
וּבִמְקוֹם לְהַבִּיט בְּמַה שֶׁחָשׁוּב
מַשְׁאִירִים מֵאֲחוֹר אֶת שֶׁלֹּא עוֹד יָשׁוּב
|
זה לא עניין של כושר, זה עניין של תכלית
אך מי בונה בניין כזה ללא מעלית
היו לי רגעים בהם חשבתי לוותר
אך היתה לי מטרה שאותה איני זוכר
|
החיים כך אומרים חזקים מהכול
סביבנו בוער ושנייה מליפול
ואנחנו כמו נמצאים במבוך
מנסים לתמרן נזהרים מלדעוך
|
בשגרה לא ברורה איך החיים הסתבכו
יש חברים שישנם, יש חברים שהלכו
הזמן שאמור לרפא את הכול
גם הוא לפעמים, פשוט לא יכול
|
בַּיָּמִים מְחַיֵּיךְ וְהַכֹּל כְּרָגִיל
מַעֲסִיק אֶת עַצְמִי בַּשִּׁגְרָה
כְּאִילּוּ הַכֹּל מְסֻדָּר בַּמָּקוֹם
וְאֵין אַף פִּיסָה חֲסֵרָה
|
הלילה את לא איתי
חושב לעצמי לא זה לא אמתי
איך אוכל כך עיניי לעצום
בלי מגע היותך ולחלום
|
הַיָּמִים הֵם יְמֵי מִלְחָמָה
וְכַמָּה קָשֶׁה הַמְּחִיר
מָה עוֹד נְשַׁלֵּם עַל זְכוּתָהּ שֶׁל אֻמָּה
לִפְעָמִים זֶה מַמָּשׁ לֹא סָבִיר
|
וַאֲנִי כְּמוֹ כֻּלָּם הָלַכְתִּי בַּשְּׁבִיל הַמֻּכָּר
הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁהַדֶּרֶךְ הַזֹּאת תַּעֲשֶה אוֹתִי
מְאֻשָּׁר
עָשִיתִי הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁכָּתוּב מַמָּשׁ לְפִי
הַכְּלָלִים
שֶׁרַק יִהְיֶה טוֹב, שֶׁרַק לֹא יַחְסַר וְכַמָּה יָפֶה הֵם
גְּדֵלִי
|
יום אחד זה קרה הלכת
ורק געגוע נותר
ברגע פתאום נעלמת
ולא הספקתי לומר
|
אוּלַי זֶה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מַמָּשׁ נִגְמָר
אוּלַי זֶה הַלֵּב וְכָל מַה שֶּׁעָבַר
וְאוּלַי זֶה מַשֶּׁהוּ בִּי שֶׁאָבַד
|
נשרו העלים וכיסו רחובות בפיסות זהובות
השבילים בם פסענו יחדיו ריקים מאדם
הבהובי האורות במרחק שכלכך אהבנו
כמו דלקו לכבודך, ועכשיו הם אינם
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
איזה כיף להיות
טרוריסט שהפך
לקדוש מעונה
שהפך למותג שהפך
לכסף שחזר
לטרוריסטים.
ברוך גולדשטיין
מאונן בקברו. |
|
