|
לפני עשר דקות יכולתי למנות בעתידי עוד כחמישים שנות חיים לפי
הסטטיסטיקות, תוחלת החיים המשפחתית והכיתוב על גבי הויטמינים
שאני לוקח כל בוקר ועכשיו יש בעתידי רק עשרים וארבע שעות.
|
היום זה אחרת, כבר הרבה יותר נדיר לקבל מכתב ממשהו, אנשים
מתקשרים זה עם זה מהר במהירות ובזול והמכתב כבר איבד מעט מכוחו
המיסטי של פעם
|
הסמנכ"ל נתן לי את מכתב הפיטורין ביד, "אתה מפוטר. אנחנו
מצטערים. יש לך חודש" אלו לא היו המילים המדויקות, אבל זו
הייתה רוח הדברים. מאז אני פחות או יותר חסר מעש
|
" רוצה לבוא איתי ללונה-פארק ? יהיה נחמד ! " הוא הופתע,
ראיתי זאת מיד, הוא הסתכל אלי במין מבט תינוקי של מישהו שלא
מבין איך דבר כזה קורה לו, הוא הרביץ חיוך מדהים ונכנס לרכב.
הוא היה כל כך חמוד שלא יכולתי להתאפק והרבצתי לו נשיקה עדינה
על השפתיים.
|
החיים שלי התחילו ברגע שהוא נגע בי, ברגע שנגע בכפתור המיוחד
ההוא.
|
הוא נתן לה סטירת לחי מצלצלת וסינן לעברה עוד משהו בחצי לחש,
יצא לה קצת דם מהאף אבל היא סובבה את ראשה והסתכלה לתוך עיניו
הכחולות, העמוקות, היא ידעה שהוא אוהב אותה, באמת...
|
"כמה שאתה טיפש" אמרתי. הסתכלתי בו ויכולתי לראות את הריקנות
האפרורית של מוחו דרך עיניו...
|
אלה הרגעים שאני הכי אוהב במקצוע, הסיפוק האורגזמי ממש של
ההצלחה התלושה ששום דבר לא יוכל לגרום לי להפסיק, גם אם אתפס
|
|
|
אני זוכר את
מלותיה
האחרונות
"אבל כבר
התקלחתי מקודם"
אדולף. |
|
