|
איך כל פעם מחדש אני מרשה לעצמי
לפתוח את הברזים ולשפוך הכל אל מול עינייך המבינות...
|
לפעמים כשבחוץ צלילי דממה
אז בתוככי הנשמה, שם אין שקט, שם מתחוללת מלחמה
מלחמת הישרדות
מצד אחד עתיד בפתח
מצד שני פצעי ילדות
|
ציפור ברזל שמעליי
כמו מנסה להשתחרר מיסודותיה
|
טביעת כף רגלי על אדמה מוכרת..
|
אדון עולם,תסלח לי
על הרגעים בהם פגעתי בלב אדם.
|
|
|
הסלוגנום
האנושי!
ד"ר מישה רוזנר,
בעוד איבחון
מצער. |
|
