|
וְאָז, עִם טִפַּת אֱמוּנָה,
צָהֹב וְסָגֹל כֵּן יוּכְלוּ לָצֵאת בְּמָחוֹל...
אֶת זֹאת נִצְטָרֵךְ כַּמּוּבָן לִבְחֹן,
אֲבָל אֲנִי כִּמְעַט בָּטוּחַ שֶׁזֶּה נָכוֹן.
|
שיעור המתמטיקה פינה את מקומו לשיעור על החיים, אך מבלי לדחוק
הצידה את הסימן הקטנטן והחשוב הזה שנקרא "מינוס". אף יותר מכך,
הסימן המאיים הזה הפך פתאום לחבר, כי הרי אנחנו לא יכולים לא
להיות חברים של החיים שלנו.
|
אמא שלי ג'ינג'ית וגם אבא שלי מנומש,
וכנראה שאי אפשר ששני הורים, במיוחד ג'ינג'ים,
ידברו אוֹטוֹסְטְרָדָה.
|
אבל כשהאיש מ'קפה כהן' מתחיל לשיר, לקלות או לטחון, שום רעש או
ממשלה לא יעצרו אותו.
|
בוחן האורות נראה כעוס מן הרגיל.
"אורות גבוהים".
"אורות נמוכים".
"אורות נמוכים!!!"
|
באחד מימות הקיץ החוסים עלינו את צִלם, התארחתי בבית-ספר
ממלכתי הממוקם בפרברי תל-אביב. באותם ימים היה עיסוקִי העיקרי
בִּלימוד שיטות בהוראת המתמטיקה לגילאי-העשרה. עיסוק נאה
כשלעצמו, אלא שֶׁהַשְּׁכֵנוּת בין שיטות הוראה לחינוך ערכי
נוטה לטעמי להיזנח מעט.
|
לוּ היה בנו, המבוגרים, קמצוץ מן האומץ, אורך הרוח, הסקרנות
והאמונה העוטפים תשובה זו. על הכַּן היה מונח ציור טרי, סבתי
היקרה בגרסה הקוביסטית. אמא מתגעגעת אליה כבר המון שנים. המון
שנים הופכות קוים עגולים לישרים.
|
ומה אם אחת ממילותי היתה מתחממת עד היתה מתאדה ונפשי אליה?
היתכן כי בזאת היה מתאדה לצמיתות משפטה כולו - על מפרקיו, הלכי
רוחו, עוונותיו? או שמא היה, כדרכו של עולם, לובש הרפתקנות
מחודשת.
|
הן משילות אחת את חולצתה של זוגתה, לאנשים קל יותר להשיל את
שלא שלהם. נחשים שונים מאיתנו.
|
מדי בוקר מקפלת מגבות ומסדרת חדרים ומטפחת עציצים ומחייכת.
מקבלת אורחים בסבר פנים שאינו מבייש את פוֹלֵגַנְדְרוֹס - האי
הלוחש רומנטיקה מושלמת, אשר נדמה כי החיזור טבוע בו ועליךָ
מוטל פשוט לצעוד.
|
"שלום", בירכתי זבן העסוק בקיפול גחמותיהם של קודמי. לו ישרור
בינינו שלום בעת הזו, פיללתי. לשלום העולם מבטיח אני להתפנות
בהמשך.
"חגורה ברצוני, שאינה מהודרת".
|
באחד האמשים שטופי הגשם, ברחובות דרומה של תל-אביב השועטים
לכבוש את מרכזה בעל המוניטין, נתתי פעמי אל הופעה מוסיקלית,
אשר כותרתה המנוקדת - אין לי מזוודה - מופע אקוסטי - העידה הן
על סגנון ותעוזה והן על עמידתה בשולי הדרך.
|
בבוקר אחת השבתות, שנזדמן כי סמוכה היא לערב בו מקריאים את
מגילתה של אסתר, גמרתי אומר להפתיע. ועל מי חביבות ביותר
הפתעותי בימים אלו אם לא על אחייניתי בת השש, בעלת העיניים
התכולות והחיוך אשר לעולם אינו מחופש לחיוך;
|
בבוקרי החופש הגדול ניסינו לאסוף אבנים מסביב לבית בשלוש שעות,
כדי להספיק לראות את "מסביב לעולם בשמונים יום" או לפחות להציל
את דאג וטוני ממנהרת הזמן.
|
שתים-עשרה שנים נדרשות לו לְאדם לחצות שלושה אוקיינוסים וארבע
יבשות, או לפחות לכתוב על כך ספר. גן הזכרון תָחום בין הרחובות
ביאליק ואחד העם.
|
הָיוּ לוֹ חֲבֵרִים בַּעֲלֵי שֵׁם וְחָסְרֵי שֵׁם,
בַּעֲלִי עַמּוּד שִׁדְרָה וְחָסְרֵי עַמּוּד שִׁדְרָה,
בַּעֲלֵי מִשְׁפָּחוֹת וּבַעֲלֵי כְּשָׁפִים
|
יש לי אופניים ולוּ רק תחפצי,
אתן לךְ בם סיבוב אף שניים.
יש להם סל, פעמון שמצלצל
ומיני דברים לקשטם.
|
אני שורקת אליו,
גבוה-גבוה, ירוק-ירוק,
כפי שלימד אותי
|
היום לא כדאי לרדוף צדק
רוב הסיכויים שתעשה רק נזק
מוטב לרדוף שלום מוחץ
ואז לא נוצץ לפתוח בַּסְטָה בסואץ.
|
כְּשֶׁיֵּשׁ לִי אָז אֵין לִי
וּכְשֶׁאֵין לִי אֲנִי רוֹצֶה
|
הקשבתי לכל מילה, הרי לפני שנייה הכרנו,
קוראים לזה חיזור, אולי הִתְאַבְהֵבוּת
|
טילים מעדיפים שמיים,
אתה מעדיף את ממלכת החיות
ואני את שאננות החלום.
|
בִּקַּשְׁתְּ שֶׁאֶכְתֹּב לָךְ שִׁיר,
צָנוּעַ, פָּשׁוּט, בָּהִיר,
חִפַּש-ְתִּי מִלִּים לֹא זָרוֹת,
מִלִּים שֶׁאֲנִי מַכִּיר.
|
הַשְׁאֵר מָקוֹם לִסְלִיחָה בְּחַיֶּיךָ,
בְּחַיֶּיךָ הַשְׁאֵר מָקוֹם.
|
אם תשאלו אותי כיצד ניתן לשבץ,
בָּאופן הכי פחות טראגי וללא אפשרות החלפה,
שני כיסאות גלגלים בתוך משפחה בת ארבע נפשות,
אודה שאין בידי תשובה מוחלטת.
|
אני ודודי נפגשים אחת לעשר שנים.
הוא חי ביוון, 'חוץ לארץ',
מעדיף את הזיתים הגדלים שם.
עשר שנים רחוקים מן הילדוּת,
עשור קרובים למוות, קירבה זו
הינה כמובן שִׁיעֲרוּך.
|
נשיונל ג'יאוגרפיק
הוא הערוץ המועדף עליו.
לא אהוב, מועדף.
|
כְּשֶׁיְּדַבְּרוּ בְּשִׁבְחִי:
רְאוּ כֵּיצַד הוּא מְוַתֵּר לִכְבוֹד הַסְּתָו!
|
הביתה, אל ריח כביסה, ניחוחות בישול, מדפי ספרים
ועציצים שעדיין מאמינים שיש אור, שיש עוד אור,
אל בית שהוא הוא וזהו, נח, חוגג, כאלפי פעמונים
|
נְהַדֵּק וְנִצְחַק, נְהַדֵּק וְנִצְחַק וְנִנְשׁוֹם,
נוֹסִיף עִיסַּת נְיָיר וּקְצָת רוֹק
|
בזמן שהגיע המלאך לפסל לךָ נשמה צעירה,
הייתי טרוד בעניינַי.
אנשים תמיד טרודים בענייניהם
בעת שהמלאכים עוסקים במלאכתם.
|
נציג בכיר (אל המורה): ניהלת את יא7?
מורה: כן.
נציגה בכירה: ואתה מעוניין לנהל את משרד החינוך?
|
אלוהים חייב לבוא מדי פעם תחת חופה וקידושין,
כדי להיזכר שלא לחינם שם בְּפִינוּ מילים;
כדי להתגלגל מצחוק לשמע סחרור הלבבות,
הם לא שיערו שיום יגיע ומעמקים יעטפו אותם בתכלת חגיגי;
|
כמה מסובך זה כבר יכול להיות,
לצאת עם כל המשפחה לקניות?
נכנסים לאוטו, סוגרים את הדלת,
השעה חמש, השמיים עוד תכלת
|
לאט חיבקנו קו ושבר, איחלנו לישרים מקבילים שיפגשו,
ניסיתי להמציא שאלות שאין בספר, מתפלל שיתרגשו.
אפשר להתרגש ממספרים, במיוחד אם מצליחים לפתור,
ואם זה קצת קשה, יש כאן מישהו שישמח לעזור.
|
פניתי אל הכוכב שלה -
פתח, פתח אותו! ביקשתי.
הוא רק הבהב.
|
אַתָּה מְיֻחָד עֲבוּרִי, וַאֲנִי מְקַוָּה שֶׁגַּם אֲנִי דַּי
מְיֻחֶדֶת;
זוֹכֵר אֵיךְ פַּעַם פִסְפַסְנוּ יַחַד אֶת הָרַכֶּבֶת?
|
ומשאלה אחרונה באמת,
למרות שלפחות עוד שתיים לי יש -
שלא אתבייש.
|
|
|
ויוה. להתבזבז
כל יום מחדש |
|
