|
 2804168
"עוד יומולדת... מה קונים? מה כבר לא קנו? "
"אין לי כוח לזה עוד פעם... היא לא קנתה לי כלום... בטח אפילו
לא זכרה..."
"לא יודע למה בכלל אני קונה לה..."
|
"לא יודע!"
"בוא ונשליך את זה... סתם על נמלה! או.קיי?"
|
"מה העניין? מה כל-כך חשוב מוקדם בבוקר?" אמר ברומין
"מצאתי את משמעות החיים!" אמר מנחם שהתכונן למשפט הזה מאמצע
הלילה...
הוא לא נרדם מאז שעלה לו כל הרעיון לראש...
והרעיון! אני חייב לומר שמנחם עלה פה על משהו! ומשהו רציני!
אני אסביר ההההכל!
|
שתי הדמויות לא הפסיקו לכתוב כמעט בכלל. עצרו לפעמים לכמה
שניות כדי להתייעץ קצת, ושוב המשיכו בקדחתנות... על הריצפה
ערמות של דפים מקומטים, וערמות של עטים מהסוג הכי פשוט...
|
"אני יודעת שזה מגיע לי!, שיקחו אותי מפה כבר!" ענת חשבה בתוך
ראשה.
"פשעת תשלמי..." נזכרה ענת בקול של השופט. "בן-זונה! יום יבוא
ואני אזיין לו ת'צורה" " 7 שנים...ועל מה? על מה יא דביל!!!"
"אני לא מתאימה לכלא!" חשבה לעצמה.
|
|
|
כשהערבים רוקדים
המוזות מקשקשות
בטלפון עם
החברות שלהן
שעות על חשבון
בעליהן המסכנים
שאחרי זה צריכים
לשלם את חשבון
הטלפון המנופח
שלהן וגם לשמוע
אותן מתלוננות
על זה שהן לא
מקבלות מספיק
תשומת לב והן
מרגישות שזה לא
כמו שהיה פעם
ועוד כל מיני
שטויות
פוסטמודרניסטיות
שהן קוראות
ב"לאשה" שגם על
השטות הזאת
בעליהן משלמים
מדי חודש ועוד
הולכים לישון
בסוף עם כאבי
ביצים.
בוליביה. |
|
