|
גיל אלוני, ילידת 1970, קיבוצניקית מהצפון ואמא לשני
מקסימים.
כותבת מילים ולחנים בחמש השנים האחרונות.
הדיסק הראשון יראה אור בשנת 2016, אם יהיה לי יותר
אומץ יותר כריזמה ויותר מזומנים...
ועוד "עומדים עלינו לכלותינו"
ושותק, יודע, אלוהינו
|
אני בדרך תל אביבה
אפשר לחשוב שברחתי.
כמה ייסורי מצפון...
המונית מאחרת, השמש עולה,
ואתה גדלה ועולה חרטה.
|
צווחת ציפור הלילה כמו אזעקה
מפתה אותי לעוף, להאסף אל הטירוף
|
וכשיבוא לך יום אפור
פתחי את הקלמר,
הרימי את עינייך, הראי לו את צבעייך
|
ואיך בין רגע
זה נגמר
"בעד ארצנו"
נאמר.
|
ושוב השעון, בחוסר נימוס צורם,
התפרץ פתאום.
ואתה חמקת ממני
כמו חופן מי-ים
|
הרוח פוסקת מנשוב
הסירה הקטנה משוועת לחוף
הנייר התקמט ונרטב
|
ריח נרקיסים מעורר לי את הלב
ומחזיר אותי שנים אחורה
|
איזה איש עדין אתה
בתוך מבצר גדול,
בידך מפתח שוודי,
בליבך מפתח סול
|
ירח עולה למקומו וזוהר לכבודך,
כוכב בחלון מנצנץ וקורץ לקראתך... אני שרה לך
|
|
|
המוות הוא
תקווה
היחידה שנשארה
לנו בחיים
ליאו האיש העצוב |
|
