|
בציר 1980, קיץ.
זה אני כמובן, החתול נולד ב-1990, שלא יהיו אי
הבנות...
לאחור הים נסוג,
על החול ליחו נמוג.
כביישן מאוהב,
חרישית אסף גליו.
לקריאת הלבנה,
כתמיד הוא נענה,
מנסה לשווא לסחוף,
אל ליבו פיסה של חוף...
(לא... לא כתבתי את זה על החתול, לכל מי ששאל...)
כי זו דרך חתחתים בצל פחדים שברים חדים,
ונמשיך עד שנמצא איך לגרש את השדים.
|
עת השחר מפציע
ובוקר מפתיע
חודר לו בעד
עננים כמרבד
|
היא חיבקה אותו חזק והכל נעלם
נוצרת בלב את הזמן לעולם..
|
גלי לי כיצד את אוחזת בי כך
גלי לי מדוע יופייך לא נשכח
ספרי לי האם תלחשי אהובי
ספרי לי מתי את ליבי תעזבי
|
לו היו לליבי ידיים, היה אותך תמיד רק מלטף.
לו היו לליבי רגליים, היה לעד אותך רודף.
|
עבדים אנו לכסף נרצעים לממון,
כבולים לחברה וכפותים להמון.
|
עיניך אגמים קסומים
בהם שוקע צף טובע
כמו חתול מול פנסים
קופא על מקומי כורע
ברך על שטיח
מציע אהבה
|
חרישית תנשב לה הרוח בכפר
השיבולת כורעת על יד קנה סוכר
ועל גדות הנהר, בין עלים קצת כתומים,
על עלה של נופר זו צפרדע קסמים.
|
לכל שקע בי יש בך גבעה מתאימה,
חיסרון שכואב לי אצלך מעלה,
בעיניך שוקע ברוך מתעטף,
החום שחסר לי מגיע ממך.
איפה את?
|
טוב, החתול שלי באמת לא נראה ככה.
הוא חמוד...
באמת!
|
היה לי משעמם.
מודה.
זו סיבה להיות אלים?
|
|
|
