|
אדם מהלך בחוף הים בשעת שקיעה ולבו טוב עליו.
לא קלים היו חייו, לא פשוטים, אבל הנה הוא כאן,
לצדו הגלים, כפות רגליו נטמנות בחול הרך וקרני השמש
האחרונות מלטפות את פניו.
|
"קומי". אני שומעת צליל חזק ונוקשה מעליי.
הפקודה חודרת דרך אוזניי אל תוך גופי ומרימה אותו מהקרקע. אני
מתרוממת כמו גבעול של אפונה ריחנית, לא בכוחי שלי, אלא בכוחו
של הקול הפוקד עליי לעשות זאת.
גבי נותר מעט כפוף ואני תרה בידי הימנית אחר נקודת משען
מאחוריי
|
בעשיריות השניה הבאות מוחי עסוק בחישובים הנדסיים.
נקודת האופנוע נמצאת דרומית מזרחית לשחיין ומתקדמת במהירות רבה
מערבה.
נקודת השחיין נמצאת מעט צפונית לו ומתקדמת לאיטה דרומה. האם הם
יפגשו ומתי?
עוד אני מנסה לפתור את הבעיה, נשמע קול חבטה עמום, או שלא נשמע
ו
|
אני אומרת לו שאני רוצה לכתוב כמו קקטוס גדול וירוק
עם פריחה אדומה. פרחי ארגמן לוהטים בין הקוצים שיום אחד יהפכו
לסברס מתוק. כמה כוח יש בפריחה של קקטוס.
|
פרחי ההיביסקוס התקדמה שרפרף אחד אליי וישבה עכשיו כמעט צמוד
אליי. "קרא לך פעם" היא שאלה בלי הקדמות, "שישבת ברכבת המהירה,
נאמר מתל אביב לנהרייה, וחיכית שהיא תזוז והיא לא זזה ואת
שומעת ברמקול שהמאספת תכף יוצאת ואת רואה אותה ברציף המקביל
אבל פוחדת לעבור
|
"אני רוצה להתגנב לשם בלילה, אחרי עשר, ולצבוע את שלושת
הטנקים בלבן. " אני רוצה לשאול בשביל מה, אבל מיד עולה במוחי
תמונה של טנקים לבנים יורים פגזים לבנים ברחובות עזה וזה נראה
לי יפה. "שיראו כמו מלאכים" הוא אומר "כמו שליחי האל. שיביאו
קדושה לתוך הרשע"
|
מחר אכניס את הלב שלי לתיבה
ואלך אל הפרדס העזוב,
תיבה ביד ומעדר על הכתף,
|
למה לא בעצם השקר?
למה לא בעצם לשכב באפיסת כוחות
בבית אפור, לעשן, לזיין, לזלול,
להתפלש ללכת אחורה,
מה אני צריכה בעצם את התקווה?
|
|
|
מה שלא הורג
אותך יכול לשתק
אותך מהצוואר
ומטה |
|
