|
אני מעביר כרטיס ונכנס אל תוך המשרד. אורות הנאון צורבים לי את
העיניים ואני מרגיש את הטעם המר של הקפה עמוק בתוך הגרון.
|
אני נשען על השולחן הירוק עם ציפוי הקטיפה הצמרירי ומתבונן
במספרים המתחלפים ובצבעים המתערבבים. אדום ושחור, שחור ואדום,
הצלחה וכישלון.
|
הוא מתיישב ובוהה בכובד ראש בתוויות המסומנות במלבנים השקופים
בדירוג. מפלגת העבודה, הליכוד, מר"צ, ש"ס, מפד"ל...
|
היה איש אחד שתמיד לבש את אותה חולצה בווריאציות שונות. פעם
הוא לבש אותה הפוך עם התפרים בחוץ ופעם כמו שהיא כלפי פנים.
|
הורדתי את האפוד והוצאתי את ערכת הטיפול. לקחתי פטיש קילו ולום
קטן ודפקתי על הראש של יוסי עד שהוא נפתח לחצי. הייתה לו הצפה.
הוצאתי את השמן עם מזרק, וקיבעתי את המוח עם חת ארבעים. הוא
הפסיק לבכות. סגרתי לו את הראש בטריקה והמשכנו ללכת עד לנקודה.
|
הסיבה שלא השתנתי כל הזמן זה שפחדתי שהמים יאבדו. פחדתי שאם
אני משתין אז אני אצטרך לשתות הכל מחדש ויואל באמת כבר היה די
עצבני עלי ובכלל לא רציתי להסתבך.
|
כששכבנו הזעתי נורא. היא רכבה עלי וצרחה כמו שדה מהגיהינום
ואני תפסתי את שדיה הגדולים ומעכתי ומיששתי אותם כמו בצק של
עוגה.
|
השעה הייתה 4:30 בבוקר. המלח המבוגר קילף מעליו את השמיכה הדקה
והביט במחוגיו הארוכים של השעון המעורר. המכשיר תקתק בקול רם.
הוא תפס אותו ביד רועדת והכניס אותו למגירה בשידה הקטנה . הוא
התמתח בהיסח הדעת והפיל את קופסת הפח הריקה שעמדה על השידה ליד
השעון.
|
בוקר. לא ירד גשם היום. אני מרגיש את קרני השמש חודרות מבעד
לערימת העיתונים שלי. אני ממצמץ בעיני ומסיט מעלי את הכותרת של
אתמול. צריך ללכת לעבודה
|
כשהייתי בן 5 הרגתי זבוב בפעם הראשונה בחיים שלי.
|
יושב בין 4 קירות וממתין. ממתין למועקה שתרד. הקירות לבנים.
בכמה מקומות התקלף הצבע, נחשפת אפרוריותו הקשה של הבטון הסדוק.
שרפרף העץ הקטן חורק תחת המשקל הזעום.
|
אל הארכיון האישי (27 יצירות מאורכבות)
|
|
חזרתי משבוע
אבט"ש עם
מג"בניקים.
אני חושב שזה
עונש מאוד
חינוכי, לשים
צוער קמ"נים
בג'יפ עם
מג"בניקים.
באמת מגיע לנו,
אחרי מלחמת
יוה"כ וכל זה. |
|
