|
הגידי הזה.רגיש עד מאוד.כנה מאוד.וחד כתער כשצריך
ובכלל חושב על העולם רק ברגשי.או כשצריך גם בהומור
מתאים מחפש בנרות מלחינים לשיריו ומחבק את העולם
בהמון אהבה.
הדבר הנפלא ביותר שקרה ל"יקה פוץ" הזה :מצא אשה
טוניסאית עגלגלה נמרצת וטבחית מעולה. ומאז הם רבים
מי יכנס למטבח לבשל כל אחד רוצה לבשל את
ה"ספציאליטה" שלו למען השני. ואיך שבגלל זה האהבה שם
פורחת זה מדהים
עכשיו אני מרגיש את השמחה בלב
שמחה שבאה והחליפה את הכאב
שמחה שסוף כל סוף הצלחתי
ומעפר שוב התרוממתי
|
בקרב שאחרי המלחמה
נקטוף ביחד פרח
בצבע של כחול לבן
|
סופות במדבר כתבו לי את שמך
הדיונות ערמו את שירייך
גרגר של חול שלחש על אזנך
הביא אל לבי דימוייך
|
שדה של פרחים
ריחות וצמחים
יש פרח אחד יחודי
הרים וגבעות
|
אהבתי בין סדינים לחוש את תשוקותייך
ואת גופך עונה לתנועותיי
תחתי זה אש גפרית ודינמיט
ומעלייך מכונת כתישה
|
לאן שהבטתי
כל כך הבנתי
שהייתי טיפש הטיפשים
הכל רק נקנה בממון
|
ואני הימני שבחבורה
עוד ממשיך לבכות
אינני יכול להפסיק
עד מתי ישלמו ילדים תמימים
את מחיר נבזותו של עולם?
|
אז חשבתי המון
ונצמדתי היטב
אל אותו הפזמון
שכתב האוהב
|
מילים של דמעות
מילים של כאב
מילים של תחושות
שזורמות אל הלב
|
לקחתי לך רגע קטן מחייך
מלא אהבה חמימה שבלב
חשבתי לרגע לברוח אלייך
בכיוון מחשבה של אדם שאוהב
|
כמה שנים היא חיכתה לשמוע קולו
כמה זמנים היא עוברת ללא ציפייה
מאותו יום שאבד והיא כבר שלו
בבדידות מאכלת ליום שהלך כשהיה
|
אחרי אלפיים שנות...
ועוד שנה אחת של זנות
שכחתי אז לקנות
עוד בגד למלכות
|
שמיים שנפלו וירדו לאדמה
לובנם פרש כנפי מלאך נעלמות
|
בין עלים שנשרו בשלכת סתוית
את הילכת משנה את כיוון צעדך
|
מהיום חמדתי את דרך החיים
ואני זכרון שחלף
מהיום נערה את אמת נצרפה
ואני זיק תקווה שנכזבת
|
את ואני לא ידענו
סתרנו מרחק של זמנים
תבענו קצת תשומי אחד משני
רק מעצמו גורל כך נוצר
|
אח מלאך
מלאך אח
שאוהב לאהוב
ולהיות נאהב
|
גזעי העצים עירומים כתינוק
ומדרכת חומת נשירה
רק רוח נושבת נשמעת כהד
וריח גשם באוויר
|
אין כבר מי שיקרא לי אמא
בבית הכל שממון
אחד נפל בקרב
שני בשבי ומת
והשלישי מטיל של מרצחי החיזבאלה
ואני זועקת למה? למה? למה?
|
אהבה שבלב מה היא אומרת?
קנאתו של אוהב.מה היא סופרת
רגשות בנשמה נאקות של תשוקה
ומה אומרת יד חבוקה
|
היא עוד זכרה לפני שיצא לקרב
שהבטיח לה לכשיחזור
לצאת איתה לטייל.
ו...
|
אנחנו היינו שם בשתיקות הורים
אנחנו היינו שם מול אילמות מוזרה
על רגעי האימה נטמעו בנשמה
על ריחו של המוות שעלה בעשן המשרפות
|
האם כל העולם חייב לדעת?
האם כולם חשים את רגשי
ואני לא יכול בכולם לטעת
אהבתי שלי איננה איתי
|
ספרתי את חיי למענך
וכשאיתך בנגיעות עסקתי
ושוב ושוב חדרתי לתוכך
ידעתי ואת ביטאת זאת בשתיקתך הרועמת:
|
ומנעתי ממך את ממון הבטחתי
כשהייתי בדרך לתת לך הכל
כן כבר ממש בשניות נתתיך
כבר ראיתי אותך בעיניי כשאת מחכה במפגש
וכמו שאמרת. זונה לא מפחידים בזין
|
ככה פתאום את הופעת בחיי
בלי מילה מיותרת
בלי הודעה שנשלחה מראש
והרגשתיך שנים נבואיות מראש
בחלום.בהשראה שהייתה לי
|
את רוגשת כשבא לי הרגע הזה הנכון
את פורשת ידיים וסופקת כפיים אל על
ואני לא מבין ואינני יודע
|
את שדייך חשפת שאביט בן
והנחת את ידי על פטמה
את הבטת בעיניי מייחלת
וידי האחרת ירדה אל בטנך
|
ארבע קירות החדר הזה
נמאס הבדד המקפח
רק היא לעצמה ואין עוד אחר
ואין יכולה היא יותר
|
בין ארבעה קירות של חדר חדש
ואני מחכה להבין
אחרי כל הזמן שהלך וחלף
ואני שוב בחדר חדש
|
בדרך אחת עוד הכל יגמר
עוד יבואו ימים מה שיש יאמר
|
לאהוב אותך זה ארוטי
ללחוץ את ידך ענוגה זה סקס
לשכב במיטה לצידך זה רומנטי
עירום כביום היוולדי זה תוסס
|
בין זרמי נחלים אהלך בבדידות
שציוותה לך לשמור את יופייך
ואחפון בידי מחשבות על עצבות
הקורנות ועולות מגופך
|
נשאתי עיניי לגבהים השחוקים
לחפש לי שם נס שידהים
|
בתוך הלב הכל שונה
למרות מה שאמרתי
יש הרגשת מכבש חונה
אבל אמרתי ונשארתי
|
בבדידות גברית מצ'ואית אני חושב בבהירות
ואינני רוצה שותפה
|
למה החשכתי החדר
ותליתי מגבת שתחסום את האור
למה חשבת שגופך לא מתאים לי
ואני עוד חושב שמלאה זו יפה
|
החלק הזה של היד המושטת
קרוב לנשמת השושן האדום
אצבעה הלוהט אדמומית מחבקת
נשמה שזורמת בעילוי של חלום
|
האם הכל כבר נגמר ואיננו
נגמרו העדנות בין זמני הערגה
ותקוות שנוצרו בין פסקי ייחולינו
אל עיתות וברכות ויבולי התוגה
|
הגשר הזה ליד חלונך
היה נטוי על פני מים
המים יבשו נשאר רק גנך
המזכיר את יופייך בעיניים
|
יש דרך אחת אלייך
משעול יחיד למקומך
דלת אחת לצלילי צעדייך
העולים ונוגעים בלבך
|
כל כך רצית אהבה
שתיגע בנשמה עמוק מסביב
ויתרת על המון גאווה
וכשנגענו בזמן שהיה
|
הזמן לא שוכח
לבי עוד רותח
ואני שוב קודח
וחושב בגעגוע ענק
|
כמה דמעות נשארו לה לכאוב
וכמה לבה עוד כמה לו
כמה מילים נשארו לה לכתוב
בדפים של זהב היא רשמה לו
|
את זו המלאך
המלאך שלא שכח
את שאפשר שוב לזכור לך
ימים של שלווה
|
איפה הלב
הזה שאוהב
היכן הזמנים
של כל השנים
|
הכל כל כך שקט לפתע
וקרחוני הלב לרגע נמסים
אל מול חומם של רגשות
המתבשלים באיטיות על אש קטנה
|
את ואני לא ידענו
סתרנו מרחק של זמנים
תבענו קצת תשומי אחד משני
רק מעצמו גורל כך נוצר
|
לשאת מחשבה שאני רוצה
ודווקא את זה
ואולי אם יקרה זה יפרוק את הכל.
|
זו הייתה הפתעה לא נורמלית
איך הופעת מחדש במעוני
ואני לא חשבתי בכלל
שיגיע הרגע הזה
|
הרי את מקודשת לי
מאלוהים ולב
הרי את מקודשת לי
מלב אדיר אוהב
|
יש תיאטרון ובו תרנגולת
שהחליטה משום מה שהיא שחקנית
ומאז אותו יום ממש כמו בתרגולת
היא חושפת כנפיה בתקווה קנטרנית
|
למה הולכת את נגד הרוח
למה לבך חדל מלפעום
איך התעלסת בין מטעי התפוח
בדיוק בשעה הקרובה לחלום
|
דרכים רבות נותרו ללא כיוון
שבילים פסקו להיות מסומני רגליים
ומשעולי האוהבים חדלו מהניגון
שבו כולם רקדו מתחת לשמיים
|
בחילופי העונות אעמוד אצפה לך
ואשלח את ידי אלי נוף משתנה
האם יש עוד מקום שאביט בך
טוב יותר ואולי לא עונה
|
רק הושטת לי יד בנצחון האופוריה
רק אמרת לי מילים של שלווה
|
ביום שאחרי התפילה הישנה
אני בתפילה חדשה מתוקנת
ושר בניגון ללא תקנה
אחת חדשה מבטיחה וקורנת
|
אהבת מוסדות שיודעת שכרה
צפירתה של ניידת כחולת משטרה
אזיקים שלופתים זרועות תחנונים
אל לבות אטומים בצידי חניונים
|
ים של שתיקות ים אהבות
פרחי אביב שזורי ריחות
ולבבות מלאי רגשות
הכול גועש בעולמות
|
מאיזה כיוון השמש זורחת
מאיין הים גואה ועולה
|
כיף לך אתה היודע את מוצאך ושיוכך
וכל זאת כי אני לא יודע
פעם אני יקה. פעם פולני. ופעם אוקראיני
אז מה ?
היכן טמון עברי ובאיזה כיוון.?
|
אפילו לא אמרתי לך שלום
ואתה הלכת
ולא ציפיתי שיבוא היום
אני ידעתי לא אכזבת
|
כששטפו מי הים את גופך אל החוף
ואני מצאתיו מצומק ונגוע
|
כל כך רציתי לחבוק כאן פרח
אודם כלנית וורוד של רקפת
חומו של קייץ או קור של קרח
וריח נרקיסים ואהבה מקפת
|
לחשוב שהכל הבל הבלים
פרט לנבכי האהבה האמיתית
הנובעת ממעיינות התשוקה ועוצמתה הסופתית
|
מזמן כבר חשבתי לכתוב בכיפור
דעתי? אין טוב מלנסות
כשטרחתי למצוא מילים לשיר
יצא לי כלום אז זה מה שכתבתי
|
מול שתיקה רועמת
שתקתי גם אני
מול געגוע רוגש
גם אני התגעגעתי
|
הגליל הנשקף מביתי הרגיעני
בירוקת שדותיו
|
כמה שרציתי לגעת
השמיים היו כה גבוהים
כל מה שכמהתי לדעת
חטפו וגזלו אחרים
|
את נדרת לי הנדר
ואני האמנתי
|
ואני כאן סבך האוהב משתגע
לא מבין איזה צבע בחרת
ואני כן ממש לא יודע
למי בחלום סיפורך סיפרת
|
ונשארנו שואלים. בבועה נעלמת
ותקווה נשארה שנתיים תקווה
שגוון של תהייה צבעה בוורוד
|
כוכבי השמיים האירו לי שמך
ירח זרח בלובנו את הלילה
אקיף בידיי את מותנך אסתריקה
ואוקיר לך תודה על הכל
|
סלח לי עולם שהגעתי
רחם על נפשי התוהה
מחל לי יקום שפקפקתי
על קיום של אחד אלוה
|
להביט ישר בעינייך ולהציק לך
למה למה שבית את לבו של עולם
|
עיר באפור וציפור מצייצת
מנקי הרחוב השכימו מכבר
זריחה ראשונה בקרן נוצצת
משתקפת במי מזרקת הכיכר
|
זה כל כך עצוב
זה נוגע ללב
זהו זמן שקצוב
זה זמן לא אוהב
|
כמו פרחים הפורחים בשנים של אביב
נקטפים באיבו של חורף אחד
|
תני לי דרור ציפור המרחב
אל תכניסיני תחת כנפייך
הבי נפשי לפרוץ עוד רב
לשיר ולרונן בעמקי הררייך
|
כשגלי הים לוחכים אהבות
ואנחנו אנחנו רק שניים
והכל עוד גואה מתפרץ ושוצף אל עולם שנכסף
|
הכל היה רק היום
שלחתי לך פרח אדום
רציתי לומר לך ממש מהלב
שאותך אני כל כך אוהב
|
שם בין ערימת השמיכות
ובין אנקות הקול אחוזות הכרית
שלל של איבוד השפיות ובניית אשליות
ואפילו לרגע ואפילו שקרים
|
למה תוגה עטפתני פתאום
מדוע סתווי בלבבי
מה קרה נעלם החלום
עלי נא שלהבת שבי
|
אז שלחתי ידי בגדול אל תחושותייך
בעומקו של הרגש הדל הנצחי
|
חשבתי לטעת בך דעת ורגש
חשבתי לתת לך את כל מכמני
רציתי לרגע מרחוק להביט בך
להרחיק דאגה מליבי הכואב
|
עוד דמעה שמחה אב שכול
עוד מספד שנישא בפי כל
עוד מטח של קאסמים הרג ופצע
והעיר הפכה לעיר של דמעות
|
אל הארכיון האישי (18 יצירות מאורכבות)
|
|
במה חדשה, על
במותייך חלל.
טקס יום הזכרון
בבמה חדשה. |
|
