|
 237967831
הממממ...
כל כך שקט שכמעט שאפשר לשמוע את הטיפות חותכות את
האויר בדרך למטה.
בוא ונכסה את זה בשמיכת פיקה גדולה ונקווה שאף אחד
לא יזיז עם הרגל.
ככה.
"ראית חדשות?"
"לא, אני רואה ויוה".
"היה פיגוע".
"מה את אומרת ??!!!".
"כן, יש הרוגים".
|
" איזה מספר אתם?", היא שאלה . עניתי לה שאנחנו מספר 16, והיא
בחיוך של הקלה אמרה: "אני 10 ". "נעים מאוד", אמרתי לה, ושבתי
לסקור את מצב הצבע בתקרה. אני שונא בתי חולים .
|
איך שהיא הייתה
והיא לא השתנתה
רק חיפשה לה משחק
או ממתק.
|
חושך
אני מבושם
והכל מסתובב, מתערפל לאט.
|
כמו הייתה בתולה מן הים
מלאה בעיקר במקומות זוהרים.
העור הלבן שסינוור וסימא
לבבות עשנים ברחובות הערים.
|
צל בניינים כבד יורד
מטיל חיתו על השדרה .
פנס רחוב קורץ באור חלש
מתעייף מהשגרה .......
|
דרך חור בעולם
רואה אותך קולפת דבר אחר דבר
מתפשטת מולם.
|
שוב המסמר נכנס בצמיג
הדור החדש מחפש לו מנהיג
שילחש לו באוזן דברים נעימים
שיצחק.
|
הבושה של הבוקר
אותה אחת עוטה קורים
כל כך מעט להגיד
על כל כך הרבה דברים.
|
פנים מתוך בועה
מבריקים מכדי לקלוט הבעה.
ולא הזכרת חולשה
כשנפגשנו בשנה שעברה
חצאית וגופיה לבנה.
|
את המלחמה הבאה כנראה ננהל מהבית
לעולים בגורל ישלחו הודעות מאירות.
גם אם נצליח להחזיק את הראש מעל המים
לעולם לא נדע, מאוחר להודות בטעות.
|
הסתיו הבא יהיה שונה .
( כך לפחות יש לקוות )
אם לא יבוא אחד כזה ,
כבר לא נוכל לפתוח חלונות .
|
הסןף שלנו קרב
הוא יטיב זה עם זו
ואיתו תבוא הבדידות
שנואשנו למצוא.
|
ובלילה ההוא נדדה שנת המלך
לשוא יצאה נפשו לחפש את הדרך
לא עצות יועצים או מועצות של זקנים
גם הכתר איבד מעצמו את הערך.
|
אדוני הכבאי, תמהר!
יש אש בעיירה.
מן הסתם בודאי שבוער, כי כעת היא כולה בוערה.
|
זאת שחושבת עלי
שלא יכולה בלעדי .
אמרה שלא קל לה להיות
בזמן שצפוף לה מדי .
|
זכרון קצר
ללא ספק
תכונה מצויינת
כשהשעון דופק .
|
נערות מתוקות שפתיהן חשוקות
ממריצות לי את זרם הדם.
אחת כזאת שמאחרת לבוא
מסובבת את כל העולם.
|
יותר זה לא יחזור , אתה יודע
רגש עובר לסוחר כמו מטבע
סיכומים לא רק בלוויות
וכל יום שעובר יותר קורע .
|
כלב מוכה
עיניו חלולות
מרייר שארית עלבונו.
שפתיו חשוקות
כמו ממתיקות
את סודות עליבות אסונו.
|
שלוש שעות בבית קפה
ברחוב הולנדי
תמיד הוא מאחר.
האח בוער
והגיצים שבעיניים
זה לא הזמן להשבר.
|
אם לא רצית לומר
ודאי ידעת
קולות רבים אמרו לך מבפנים
שלא אדע דבר
למרות שאת חוששת , מחכה לאחרים.
|
עוד כוסית אחת
לא יותר !
תן לחרצובות להשתחרר
לא אהיה עוד ככה
משקר
|
שערה בהירה נאחזת בדש
בשדירה עצלה רחוק משבת אחים.
תיק קטן מטלטל בין גוף לשאר העולם
מקושקש, מחויך, מעוטר בפרחים.
|
דברי איתי על המצב
דברי אלי עד שיכאב
ותעשי את זה חזק
קשרי את הידיים.
|
לבד במעלית שבת
זה מתחבר אבל לאט לאט
יצאתי ובאתי בכל הקומות
דלתות נפתחות-דלתות נסגרות.
|
תחילתו של סיבוב אחרון
קרוב לודאי.
תמונה מעוקרת אחת
שטבעה בי
ודי.
|
אם אשלח לפתחך סליחתי
האם תשאלני על מה?
כשאופיע בפתח מתבוסס בעצמי
התגיש לי מעט נחמה?
|
לשניה זה מלוח
אחר כך מתוק
במסך השטוח
כחול וירוק.
והוא מסתובב
אף פעם לא נח
יפה כמו מילים
זוהר כמו מלאך.
|
ענן של אבק
בכרך הענק
וחיים ממשיכים בינתיים.
|
עכשיו אני שם
ושם מעולם לא נראה רחוק כמו עכשיו.
יש ריח מתוק של עשב ירוק
המבט על נקודה בקו .
|
אין שום תחושה
רק חתיכות קטנות
אקדח
בתחתית המגירה.
|
פרפר מתעופף בינות לקירות
תחינתו האילמת תבקש מאורות
|
האהבה היא על העץ
ואני לומד כינור
כל כך שומם פה מסביב
ככל שעיניי מרחיקות לחקור
|
שזורים.
אחד בשני
כמו שתי שושנים
סבוכות בקוצים.
|
שירה בת שלושים
(באוגוסט זה יהיה ואחת....)
היא חזרה עכשיו מדרום אמריקה
נסעה לשם לבד
ואיך שהאנשים נחמדים שם
והמקומות כל כך יפים
וכמה זה קשה לחזור
להיזכר שכאן זה החיים
|
רק שברו של עוד חלום
בוהק באור היום
יציל מאש את צעדיך
שוחה במים רדודים
והם כבדים, כ"כ כבדים
כל שהשארת מאחוריך.
|
שניים בסירה בירקון הישן
גשר מט, רציף קטן.
|
לפעמים היו זרים
ללא מבט, כל כך מעט מילים.
רק שקשוק שטיפת הכלים
מילא חלל
דמה למלמולים.
|
לא פתחו לך את הדלת
בחוץ בחרת לחכות
יהיו זמנים גרועים, אתה יודע
זה הזמן לחפש תובנות קטנות.
|
כלום לא זז המחר הוא האתמול , והאתמול כמו אז
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
ערומקו הוא קרא
לי? לי? לי?
אני דוגמנית.
ד-ו-ג-מ-נ-י-ת.
מבין?
אין לך בושה?
ערומקו אתה קורא
לי?
טוב, נו,
בשבילך, 250
דולר. כל הלילה.
מחיר מיוחד. לא
עושה סטוצים.
מיכלי באה
בטענות והצעות
לאפרוח ורוד. רק
אל תגידו שהיא
לא מיוחדת. |
|
