|
שנות בצורת בגוף ונפש
מגיעות לקיצן.
מצפה עתה להתחדשות.
|
ככל שאתבגר - אהבתי , תתגבר,
אהיה לך שותף, מאהב, וחבר.
חלקנו רוב חיינו , שלושים ושמונה שנה,
יברכך השם ויתברך - בבת יה.
מוקדש לאישתי האהובה.
|
שם, מבעד לחלון
כשהאופק פתוח ויש ראות טובה,
רואים את אלעד וחוזרים בתשובה.
|
רק לפני שמונים וחמש שנים,
אבי , עם עוד כמה חלוצים,
העפילו לכאן , לכבוש את השממה,
עליהם אמר החוזה : אם תירצו אין זו אגדה.
|
ראשית,
את הרי יודעת,
שגברים גם הבוגרים
אינם מפסיקים לחלום ולהזות
כילדים.
|
ממעוף הציפור
אנו דבוקת עגורים, במעוף מעל הים.
עינינו נשואות קדימה, תרות את הסביבה.
מוטת כנפינו פרושה, מלוא ניפחה,
|
רגוע
בין ירכייך החמות, המגוננות.
ראשי, על גבעות שדייך
|
ביום חמים
ישבנו על הבלקון, בגלריה של אידית
ברחוב הצדף, ביפו.
|
הפתחי,
פרח שלי
ציפור גן עדן,
|
על גזע אקליפטוס עתיק ימים.
בחורשה, על גדות נחל.
היכן שזוגות, מתוודים על אהבתם.
|
האם אני שונה מאחרים
מיטיב לפרוט על נבל אהבה
גם אם נותר בו רק מיתר בודד?
|
בחצות, שרפים בלבן ימשכו בכבלי פעמוני נחושת קלל,
יאזינו ויגשימו משאלות שיצאו מן הלב ויחדרו ללבבות.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
כשאני אהיה רופא
חשוב, אומר תמיד
איך נתנו לי
הזדמנות בבמה
חדשה לפרסם את
היצירות שלי.
אזכר בעונג כיצד
חיבק אותי
הציבור בהתעלמות
מוחלטת.
כיצד בועז התעכב
בפרסום היצירות
הפוסטמודרניסטיות
שלי.
אז לא כולם
יכולים להיות
סופרים.
אבל תעשו לעצמכם
טובה, אל
תתאשפזו בארץ.
פרנקנשטיין |
|
