|
אמא שלה ילדה אותה בנובמבר 1985.
לא שנה היסטורית. היסטרית אולי, בכל זאת, ילד
ראשון.
מאז עברו לא מעט סתוים, היא גדלה והתפתחה מהרבה
בחינות.
דבר אחד לא השתנה, היא עדיין מזיינת את השכל (רק לא
באותה דרך).
עכשיו היא החליטה שכדאי לנסות את זה עליכם.
תשמרו על עצמכם.
כבר חצי שעה אני עומדת פה,
מחכה לטרמפ הגואל החוצה.
זה לא קל לחיות בחור, הא?
|
לא מוצאת את השירים שלי.
לא את המחברת
הישנה
|
אני שונאת שאתה מחבק אותי.
שונאת את הכוח הזה שיש לך עליי
את חום הגוף המרגיע הזה שלך
הידיים האלו שעוטפות אותי.
|
אתה יכול לשתוק, עובר על ידי כאילו אני עוד "אחת מההמון". אבל
העיניים שלך לא סרות מאלו שלי. גם אחרי שאני ממשיכה הלאה, אני
מרגישה את העיניים שלך נעוצות לי בגב. כמו שני סכינים.
|
מסדרת את הארון שלי
אבל המחשבות עדיין בבלאגן
|
בין ישראל לצפון
ניצב המפשט שלי
|
כבר לא חולמת
את החיבוק שלך
לפני שאני הולכת לישון
|
המבטים של כולם אמרו לי שאני טיפשה, פתיה
המבט שלך אמר לי, שאתה אוהב אותי.
|
הפעם הזאת לא מצדיקה שיר עלייך
למה בכל זאת?
זו גם הייתה עוד פעם שלי
|
אני חתמתי לך על כף היד
אתה רצית לחתום לי על השד
גם אני רציתי
זה לא כל כך מסובך
|
מעניין עם כמה בחורות הספקת להדליק את הסיגריה הזאת מאז.
ואם כבר הגיעה ההיא שתפסיק את זה.
לא את הסיגריות.
|
קצת חתיך, קצת כוסית,
יושב לו עם הוינסטון לייט שהוא קונה בקיוסק
ליד הבית רק ב- 13:50
ושר את השיר ההוא שכולם מכירים אבל אף אחד בעצם לא מבין.
|
השיר נמחק ממנה בשניות.
כמו הרגע בו אתה רואה את האוטובוס שלך,
עוזב את התחנה,
בלעדיך.
|
על קו המים
יותר נכון,
מתחת לקו המים
|
ושוב היא הולכת לישון לבד,
מכבה את האור ומסתובבת.
|
אתה יכול להפסיק
למשוך לי בצמות
|
משפט, מילה, קללה
קול
השקט מבטא יותר טוב מהכל.
|
אפילו שש שנים
אחרי
קיבלת ממני
|
הוא מצחיק אותי, הקולות שהוא מוציא יכולים לשגע לי את השכל
(ואיך שהוא נאנח...)
הוא תמיד נמצא שם בשבילי, לא משנה מה, וכשצריך, הוא יודע בדיוק
מתי לשחרר, לתת לי את החופש שלי
|
"זה רק לעכשיו?" - שמעתי פתאום קול צרוד מהסס.
הוא בלע את הרוק. זה נשמע כאילו משודר במערכת סטריאופונית.
|
- מה המוצא שלך?
- חצי הומני, חצי ריאלי.
- מעניין... מה זה אומר?
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
אלוהים מת, אבל
מצד שני, גם
ניטשה.
צרצר |
|
