|
 138185380
החיים הם אומנות
יום אחד במפתיע, תמי ניגשת אליי, ופשוט ביקשה מימני לדעת למה
אני נותן לזה להמשיך. "נותן למה?" שאלתי, כאילו שאינני יודע על
מה היא מדברת, "המכות האלה" היא אמרה בקול עצוב, "זה חייב
להפסק". באותו הרגע לקחתי את שתי הרגליים שלי וברחתי מהמקום.
|
בידיים של אריק יש מדינה
קוראים לה "אנחנו"
והיא בודדה
|
צהריים
לא קלים לך
כל העולם עלייך
שום דבר מסביבך לא פורח
אולי תמות היום
אולי יהיה שמח
|
בוהה באיזה ציור
שהשארת לי דקה ליפני שעזבת
את כבר לא תחזרי
אבל האם תחזור האהבה?
|
ולמה כל הסופים הטובים והיפים
תמיד תמיד נשארים באגדות
|
אז כבודו מר מה אכפת לי
מה אכפת לך בכלל?
אם אני אמות
אם יהיה בכלל מחר
|
תרוץ כמו מטורף לימי הביניים
שם איפה שהוא בשנות השישים
תצמד אל הקיר תסתכל לי בעיניים
תתן ליצירה לקחת אותך לשמיים
במעגלים
|
תיק בית ספר מכוער, אלבום של פינק פלויד, אפטרשוק, ארנק מעור,
וויסקי חזק
|
השנאה בלטה שם יותר מהכל. רחובות צרים עם אנשים שבוהים בי
באופן מפחיד ומסקרן, כולם לבושים שונה ממני, נראים שונה ממני,
ומדברים בשפה שהייתה זרה לי לגמרי עד לאותו יום. אותה התרבות,
שאזרחים כמוני כל יום נלחמים בה, מפחדים ממנה, וסולדים ממנה.
|
|
|
טענה א': אלימות
נובעת מתיסכול
מיני.
טענה ב': אף אחד
לא כותב בבמה אם
הוא לא חושב
שיצא לו מזה
זיון.
מסקנה: כתיבה
בבמה היא צורה
בוטה של
אלימות.
קידום, לך
תזדיין |
|
