|
 164206183
אף פעם לא האמנתי,
שאחרי כל מה שהיה בינינו
לא הספקתי לבקש סליחה
|
שלא יגרום לי,
להרגיש שאין לי מקום בעולם.
|
נמאס לי לעמוד שם,
חסרת אונים,
|
אני מתגעגעת אליו,
אל החיוך שלו,
אני מתגעגעת לתת לו את הנשיקה,
|
כמה שמחתי
לראות אותו,
לראות אותו שם,
|
פתאום,
לעבור אל עולם חדש,
|
לפעמים אתה לא מרגיש בזה
התהום של השקר
הבועה
|
החיים הם כמו קיר,
בהתחלה מושלמים
ורק לאחר מכן,
מופיעים הכתמים
|
כשאני אומרת לו משהו
תמיד,
הוא יראה את זה הפוך?
|
ישבתי לי בחדר,
וחיפשתי מחשבה
|
אך הפצע התעלם
וחדר אל תוכי
כמו גוש שנאה
|
איך ילדה כל כך קטנה
שלא עשתה אף פעם
|
כאילו הגעתי לגן עדן
למה איבדתי תחושת זמן
|
הוא לא מבין,
במקום לדאוג לי
|
חשבתי לעצמי,
איך הוא לא שם לב שאני כועסת עליו
הוא פוגע בי
|
אנשים
הם כמו דגים,
תמיד שוחים לפי הזרם
|
זה התחיל מבחוץ, השכבה החיצונית
וזה פגע, לאט לאט
|
אף אחד לא מבין
כמה קשה זה להסתובב
עם הפרט הקטן
שמציק,
|
אני לא יכולה
לשבת פה
ולראות אותה שם, בוכה
|
שונאת
אוהבת
דורשים ממני
אהבה
|
|
|
תחשבו על זה
שעובר על כל
הסלוגנים ומחליט
מה יכנס ומה
לא.
הנה, הוא בטוח
יותר עצוב
מאתנו.
המזדהה עם כאבם
של אחרים
ולא יודע שלזה
שמאשר את
הסלוגנים יש
שם:
"זה שמאשר את
הסלוגנים" |
|
