|
נולדה מתישהו בקיץ 1987...
כל הזיוני שכל נכתבו פה בערך בכיתה ח' ט' כשהמסכנה
חשבה את עצמה לבעלת יכולת כתיבה ...כשהתברר לה
שלא..היא החליטה להשאיר אותו...לזכר הימים הטובים
חיים צעירים עדיפים מחיים שהזדקנו...
-"אפשר להצטרך אלייך?" שאלתי בלחש בשביל לא להפריע.
-"אפשר וחצי" והמשיכה לשבת ככה עם עיניים עצומות.
היה נורא טיפשי המצב הזה...התיישבתי כמוה...ואז הבנתי שאני לא
יודע מה אנחנו עושים...
|
המשחק לא התחיל מהרגע...יש המון דברים שקדמו לו
חברה הכי טובה שלי צריכה לספר לי משהו וזה איכשהו קשור לחבר
שלה, רק שהיא לא יכולה לספר כי הוא כרגע אצלה...די מסובך לא?
הנה זה בא...
|
למעני אתה חייב לחזור
ואז בזרועותיי נתחיל לתפור
את הפצעים בנשמתך ובגופך
|
כאילו יעצור ולא ישמיע רעשים
רק בגללו...
|
והריח...לא מסריח כמו שאר הפרחים.
רק ריח עדין ונעים...חחחח ניסיתם להריח פעם?
לא מציעה לכם...
|
היום החלטתי...אני הורגת אותו...יש סיכוי שיעזרו לי
אני הרי לא היחידה שמתעבת אותו
|
|
|
אין כמו למות
במדים של צה"ל
עם תואר רופא,
כיפה על הראש
ואלוהים
כתירוץ.
ברוך גולדשטיין
מוצא נחמה
דמגוגית. |
|
