[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 johnsmith

סטודנט בטכניון יליד 1984.התחלתי לכתוב לא מזמן.מאוד
רוצה לשמוע ביקורות על היצירות שלי.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סבא שלי הביא לנו בכל ביקור נקניקים, גבינה, חמאה וכל שאר
הדברים הבאים לידי שימוש יומיומי, אבל שמתי לב תמיד שהוא לא
הביא לנו סוכר. היה לנו מחסור בקוביות סוכר, וכל קוביית סוכר
שהייתה נטבלת בתה הייתה מחושבת ונספרת.

ארצישראל
ממערב, ממזרח ומדרום לנו היו חולות ומימיננו לכיוון צפון עמדו
בתים ישנים שסימנו את הגבול של העיר עד לבניית השכונה
החדשה-השכונה שלנו.

געגוע
זה היה מאותם ימי קיץ של אמצע יולי, בו השמש שוקעת מאוחר ויש
הרבה מאורה בחוץ. החצרות והמגרשים מתמלאים לעת ערב בילדים
קטנים ורכים שצוחקים ומשחקים בכל מיני משחקים ומתקנים שפזורים
ברחבי הפארקים. גם מזג האוויר מחזיר אהבה לילדים ולהוריהם,

געגוע
הוא היה בן 50, שיער מאפיר, תווי פנים סלביים, שפם מאפיר
שהותיר רושם של אינטלקטואל מזדקן שלא בא הרבה זמן במגע האנשים,
בדיעבד הבנתי למה.מכנסיו היו רחבים למרות שהיה רזה ורם. בנוסף
הוא נעל סנדלים שלא השאירו רושם עז על הסביבה

הם היו קבוצה קבועה בת 10 אנשים שהתאספו כל בוקר ובוקר בים.
כמו מניין קבוע שמתפלל ותיקין לפני כולם, כך גם הם עשו זאת
בדרכם.
הם היו יוצאים ממטותיהם בשעות המוקדמות ביותר של הבוקר כשעדיין
חשוך ויש קור כלבים בחוץ. אף אחד לא ער בשעות האלה, חוץ משליחי
העיתונים

ארצישראל
נכנסתי למנהרה חשוכה המחברת בין תחנת הרכבת אל העולם שבחוץ, אל
הרעש של המכוניות והאוטובוסים, מנהרה שמעבירה אותי מרכבות
חדישות לפיח והעשן של הרחובות וכלי הרכב.
צעדתי בבטחה במנהרה החשוכה כשרק האור מהתקרה מאיר לי חלושות את
דרכי.

מוסר השכל
בפסח הגיע אלינו קרקס מאיטליה. הלכנו לשם, סבי ואני על המדרכה
הרחבה. שמתי את ידיי על הראש ונענעתי אותו כדי לשחרר את ראשי
מכאב הראש שפקד אותי בגלל בעיה מתמטית שהטרידה אותי. סבי שם לב
לזה ואמר: "תוריד את הידיים מהראש. הראש כמו כסף, אסור שינקר
עיניים".

זכרונות
כל כתבה מספרת סיפור חיים של אדם, נפש בעולם, מעשה שהיה, מסע,
דרך חיים של בני אדם כמונו. הכתבות סיפרו על ארועים שנמצאים
כמטחווי קשת ממקומותינו. צלילים וריחות, לא רציתי לוותר על כל
האוצר הבלום הזה, ומתוך התרסה גזרתי את הכתבות ושמרתי אותם.

יהדות
המשכתי לתוך האולם בעודי שומע אותו שר ומפזם ונזכרתי בפסוק:
"למה יאמרו איה נא אלוהיהם,למענך עשה עמנו חסד ואל תאחר".
המשכתי לכיוון מקום מושבי וחשבתי בליבי: "צריך להתפלל יותר חזק
כי אין לנו כבר את השומר שישמור עלינו".

תחנת אוטובוס היא מקום שאפשר לראות בו הרבה אנשים ולצפות
במעשיהם. מה הם התגובות שלהם לכל מיני התרחשויות? מה מעצבן
אותם? מה משמח אותם? איך הם מדברים עם אנשים אחרים? זהו מקום
טוב להכרת טבע האדם מקרוב קרוב

סאטירה
התפילה השרתה אווירה נעימה על כל המתפללים בבית הכנסת, דמוי
צריף מרחוק, אך בפנים היה לבית כנסת מכובדות נעימה של מקום,
שראה הרבה שנים ומתפללים בעברו. המפללים פנסיונרים רוסיים
ואנשים מבוגרים בשנות ה-50 לחייהם התפללו בנועם וללא שום
פזיזות, לא מיהרו לביתם, הרי


לרשימת יצירות השירה החדשות
ביקורת
כשהייתי ילד אהבתי חיילים
חיילים עשויים מפלסטיק, כמובן
דרגותיהם סנוורו לי את הפנים
היו לי הרבה חיילים

ביקורת
פעם אלישר היה קטן ונעים
דאג לכל האחרים והם דאגו לו
כל עיטוש שלו זכה לטיפול דואג שלהם
כשכאב להם הוא אסף אותם יחד

געגוע
נכנסתי לדואר הייתה שעת בוקר
רציתי לשלוח מברק לאח הגדול השלי
שנמצא בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
אמרו לי תחכה בא מישהו קודם

פעם סיפרו לי אגדה
על שני אחים:
אחד עני ואחד עשיר
שניהם גדלו במשפחה אחת
אותו אבא ואותה אימא.




תרגיש בבית.
סבבה. רגליים על
השולחן, תאפר על
השטיח. חופשי.
רק אל תיגע לי
בבמה חדשה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 29735. בבמה מאז 1/1/04 15:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לגרשון כץ
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה