|
אכן, למי שלא זיהה, בתמונה מופיע עבדכם הנאמן שעוד
חודשיים לערך מתגייס לצבא הגנה לישראל.
יש האומרים שהעיניים הם חלון לנשמה. נסו כמה שתרצו
לדלות מידע מהעיניים המופיעות בתמונה כי לבינתיים
נשארת המסיכה...(:
"אתה יודע איך זה להיות פחית?"
"לא", עניתי.
"להיות פחית זה ממש לא קל".
|
אני זוכר, עוד כשהייתי קטן, הייתי הולך ברחוב ושואל אנשים מה
זאת אהבה. חלק צחקו ואמרו לי שכשאגדל אני כבר אבין לבד, חלק
אמרו שאהבה זה הדבר הכי יפה בעולם וחלק אמרו שאין לאהבה תחליף
|
נסעתי קילומטרים ברכבת הארצית
עצרנו פה, עצרנו שם, בכל מקרום שרק רצית...
|
אוכל מה שאני שונא.
שומע מה שאני מתעב.
אומר מה שמבחיל אותי.
את עצמי משאיר בסתר.
|
אילו רק הייתי הצד השני...
|
יושב מול מקלדת קרה ממזגן
כותב לפנקס רשימות מקוון
מוציא מבפנים את הכל למסך
נאנח חרש חרש בסוף כל מטח
|
רוצה רק נשיקה ודיי
למרות שזה אף לא כדאי
כואב רק ממגע ידך
שמלטפת את שפתיי
|
כה יפה ושקטה את עומדת
אצילית במיטב מלבושים
|
טרובדור בצד הדרך
משעין גיטרה על הברך
ומספר על האיש מארץ מוות.
|
כמו ורד קמל... נשארים רק קוצים...
|
החטא דופק לי על הדלת
ואני תמיד פותח.
מה שהוא רוצה למכור
אני תמיד לוקח.
|
אנשים מתים בשביל לתת לי לחיות
נולד, מתחיל לזחול... על גופות
לומד ללכת על שמות
|
כל הילדים
שברחו מבית האסורים
רוצים להיות מותר
רוצים לדעת שאפשר
|
יש עורך בבמה שאת שמו לא אזכיר...
|
עצוב מכדי לישון
ועייף מכדי לחשוב
כבד מכדי לנוע
וקל ראש מכדי לבחור
|
מעולם לא פגשתיך
ולכן אקרא לך
מר חיטמן...
|
לאורך התקופה
פסקתי מלשנוא
לאורך החיים
חדלתי מלחטוא
|
עוד תמונה על הקיר
שאיש לא מכיר
עם צבעים חזקים
עטופה בשמיכה
|
|
|
אני בכלל לא
מבין מה אני
אמור לכתוב פה |
|
