|
 93690009
אדם לבוש סחבות,
פניו זרועות קמטים,
זיפי זקנו לבנבנים,
|
אהובה,
זו אותה
רק איתה,
הן תוכל
להיות עצמך.
|
אחרי מותי,
אותי שום איש
כבר לא יזכור.
|
א י ל ו ה י י ת י,
שתי מילים
מתרוצצות בי
שוב ושוב.
כל פעם אחרי ש...
תוהות המחשבות.
|
אי שם בשבילי החלב,
מילירדי כוכבים
נוצצים, זוהרים
גועשים, מתנפצים
|
אמא,
שוכבת נטולת כוחות
על ערש דווי.
פניה היפות,
עייפות,צמוקות.
|
אמון הוא מהות,
בסיס לרעות.
בין זוגות אוהבים,
או בין סתם חברים.
|
אני בא והולך
נעלם ומופיע,
כמו ציפור
על צמרות העצים.
|
נכנס בהיסוס
מבטיו מחפשים.
בחדרון אחורי
וילון חרוזים.
|
אשה בת שלושים,
ארבעים, לא חשוב,
לא מאמינה
זה קרה,
התאהבה שוב.
|
אשה מנוסה
ילדה בנפשה,
לילותיה תפילה,
חלומות, אשלייה.
|
באהבה,
עת מריבה
תחושה,
תחושה
נגלה הכל.
|
עת את באה
מתרחב לבבי,
חמימות הפגישה
רווחה לנפשי
|
בבדידותך
המחשב כמו חבר.
משאב לציפיות,
מוקד לאשליות.
|
פינה לי חמה
בחדרי הקטן,
בה כורסה ושולחן
וחלון לעולם...
|
מה קרה?
מה אמרתי,
שגרם בהלה?
|
בחצות הסתיימה תקופה
לעולם, אלפייה.
בשבילי הקטן, רק שנה
לפעמים יבשה, פה ושם רטובה.
|
ביום שאחרי גשם
נקי ברחובות.
אוויר צלול נושם,
נעות המכוניות.
|
בין גלים כחולי המים
רוחשים, מתנדנדים.
שם סירת מפרש קטנה,
שטה לאיטה, חותרת
|
בעקבות האהבה
נפשי הולכת,
עדנת אביבייך
שפעת שערך.
|
בתוך חיי
שברה פישפש,
סגור ומסוגר...
|
בתוך חיי
שברה פשפש,
סגור ומסוגר...
|
שוב זורמים המונים
לעבר הכיכר.
אלפי מאושרים,
גרונם ניחר.
|
דבורה מצאה שדה חדש
ובו פרחים שלושה.
יום יום תמיד לשם עפה,
את צוף יומם, אספה, צברה.
|
ים של דמעות
לא יכבה
שריפת האהבה
שצמחה ופרחה
|
האהבה כמו שמש
זורחת בין אגלי הטל.
מאירה ומחייכת,
מחממת חרש חרש.
|
הולך לשפת הים
בשעת בין ערביים.
בפאתי האופק
שמש קרה,
|
הולכת לצידו
כף ידה בידו,
מה מתוק חיוכה,
שפתיה, בת צחוק.
|
החיים הם אמת או חובה?
לו נשאלתי,
לא ידעתי לענות.
|
המון אדם,נחפז,נדחף,
איש את עיניו משפיל.
מנוכרים, הולכים בשביל
בזרם,נמשכים באף.
|
המין שממול
מגודל ושעיר.
לא תמיד מגולח,
לפעמים,מטופח.
|
אי שם
בהור ההר,
גר משורר,
שירים הוא שר.
|
כבר חורשים הקמטים
עור פניה היפות
בגווני שערותיה
יש שחורות, ולבנות...
|
לבד בחוף יושב,
הוזה, דואב, כואב.
צופה, חש את הים,
סביבי רטוב וחם.
|
השכם בבוקר
חשכה, עלטה.
קור מצמרר,
שקט, דומיה.
|
ואנחנו שותקים
מסתכלים, מחרישים.
בולעים כל בדותה,
מכבדים יריקה.
|
ורד קוצני
ביד רועדת החזקתי,
עלעליו האדומים
אחד אחד קטפתי...
|
זה הכל להערב,
אמרנו את כל הדברים.
נשאר רק לחשוב ולתהות,
לאן מובילות הדרכים?
|
זו פשוט אהבת
גבר לאשה,
עדנת המתת,
מועקת הפרידה.
|
זיקנה מנוולת
גופם מעוות.
חרושות פניהם
חריצים,קמוטים.
|
חודרת לאוזניים
אופפת סביב,
דייזים, במולים
נהמת תופים...
|
חולמת בדרכים,
מה צהובים
התפוזים.
והריחות כה,
משכרים.
|
חורף מתגבש והולך
עוד מעט ענני סערה,
יכסו יכבשו השמיים,
טיפות יצטברו למטר.
|
חיפשתי את זאת,
שאינה ישנה בלילות,
על משכבה מתהפכת,
|
חשכה על עיר
המולת היום שוככת
מחוגי הזמן רצים,
חצות, שנה נפרדת.
|
מרגיש חשמל זורם
מחלחל בכל גופי,
חשמל האהבה
פורץ, מפעיל אותי...
|
טיול, כמו לצאת משיגרה.
לקחת תרמיל על גב,
נעלי הרים, מימיה,
כמה קופסאות, שלא ארעב...
|
נתתי לנפשי לשוח
בטרם עת,
ערפילי הבוקר,
היכו בה ללא רחם...
|
ילד בן עשר
זרוק ברחובות.
אבא עזב,
השאיר רק חובות.
|
ילד קטן לי,
בן תפנוקים
עיניו כחולות,
צחוקו פעמונים...
|
יצאה מחיי
האשה שאהבתי,
השאירה חלל
חי,פעור בליבי...
|
יש לי חתולה
אנגורה לבנה.
לה עין ירוקה
והשנייה כחולה.
|
כשאני עייף,
שום דבר
לא חושב.
|
לא יום,לא ליל,
פוסקים הזכרונות.
סביבי גדר של תיל,
שרידי מגע,תשוקות..
|
לא מעז,
מתבייש,
ממנה חושש.
|
לא מפסיק
לחשוב עלייך,
לחלום ולפנטז.
|
המפתח ללבך
כמעט עבד,
אך לפני שפתחתי
הוא לי פשוט אבד.
|
לבושי מחלצות
הדורים בלבושם,
לירושלים שועטים
אורחי חתונה.
|
לו היתה לי
גינה משלי,
הייתי מטפח,
יום יום
|
ליל חג,מפה לבנה
סביב השולחן מסבה משפחה.
קול שמחה וצחוקים,
שירי חג,מזמורים.
|
למרות הכל, איני יודע
לקרוא את נפש האשה.
מתי מילה טובה,
|
לעיתים יש זמן
בין לבין.
לעיתים,
אין.
|
אתמול לדקה
ראיתי במרקע,
ילד קטן ואביו מתחבאים
מתכופפים, מסתתרים
ממטחי כדורים.
|
אין מחיר לטעות
מכאיבה ופוגעת,
ששברה ידידות
ויצרה מרירות.
|
מי את יושבת שם מולי?
כה רגישה, שומעת לי,
מטה אוזנייך להקשיב
איתך מרגיש תמיד אביב...
|
מי יעשה את הצעד?
מי יוותר הראשון?
|
מי יתן,וסערות של חורף
יבואו במהרה,גשמי זעף יורידו.
וילדים קטנים עם מטריות אדומות,
בשלוליות טובלים ופניהם שמחות...
|
מילים כעלי העץ
דקות,עגלגלות,
מחוברות ברפיון
|
מעשה הנר,
משול לאהבה.
תחילתה בקליק,
המבט שמדליק.
|
מצב רוח,
זו תחושה
מכבידה,
או נעימה.
|
נחום תקום,
בובה קטנה,
נופלת?
חזרה עולה.
|
למה שניים נועדו זה לזו,
פונים לקווים מקבילים?
תמול שלשום חבוקים, אהובים
והיום, צהובים, מתנכרים.
|
סתיו מבצבץ
כמהלך הזמן,
צמרות עצים רוגשות
חשות כי בא יומן...
|
אביב
בהיר, ירוק, מקסים.
בינות פרחי הגן
עפים הפרפרים.
|
על מדרגות,
שם לא רקדה
לא עלזה,
שתקה, נגמר.
|
גשם דמעותי
מטפטף לו בחוץ
רעם תותחי ענן
מבהיל,לחוץ
והבזקי ההתנגשות
טווחים את נשמתי,
פיצוץ...
|
צד בצד
תמיד ביחד
לפסוע בשבילי
החיים.
|
ראיתי כוכב
נופל,
הרחק למעלה
בשמים.
|
רק עוד רגע,
אמר הנוסע,רותח,
בראותו אוטובוס,
ממנו בורח.
|
שבריר של שניה,
טעות, תאונה.
תעוקה, דומיה,
זעקות, אימה.
|
שוב איני מדבר,
אבל תמיד זוכר,
לילות בלי שינה,
שיחות אהבה.
|
שולחן עגלגל
חבוי בפינה.
עששית צהובה
אורה רך, סגלגל.
|
שחר עולה,
פגישה אחרונה.
כל מה שהיה,
נהרס ונגמר.
|
שיר אהבה
מתנת עגבים,
ארוז בכבלי
חרוזים,כיסופים..
|
שיר הוא מתנה
ארוזה בחרוזים,
ביטוי של רגשות,
מבעבעים, שוצפים.
|
שירייך רוממו לבי
מלאו אסמי ערגה,
תחושות, פרצי תשוקה
ליצור, לאהוב שירה...
|
שמש של בוקר,צוננת תחילה,
לאט מתגלית,מחמם צהבה.
זורמת הדרך,בינות חלוני,
חולף,מתחלף לו נוף חלומי...
|
שפופה מעט, נוטה לישון
בדד, ליד הטלפון.
מנומנמת, אך קשובה,
צלצול ממנו, ממתינה.
|
תכול עיניי
נוכח עינייך,
ירוקות,נוצצות
מעמקיהן חודרות..
|
בליל אמש, החורף חזר,
טרם זמנו, לפתע דהר,
ענני הגשם התקבצו יחדיו
נדחפים לאיטם, מובלים בשמיים
מעל ארץ צמאה למים...
|
מבולבל,
לא יודע מה לחשוב.
מה להרגיש,
מה טוב.
|
שיכורה ולא מיין,
בוכייה, ללא דמעות,
נסחפת, לא, נשטפת
כנפייך באש נחרכות...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
לאור המצב הקשה,
עלי לעמוד על
דקויות. לא
תימניה בכלל,
למרות שקל לה
יותר לכתוב את
זה, לא קוראים
לה [לת"ב] - מה
זה פה צבא?
זה שמאשר את
הסלוגנים על
קוצו של יוד,
כואב, אבל יש
המשך |
|
