|
הייתה נוהגת לה ברכב המצ'וקמק שלה, האדום.
ואני בכלל לא אוהב את הקריות, לא אוהב את המוזיקה שלה, לא אוהב
את איך שהיא נראית. גם יש לה ידיים חלשות.
|
שייפתח אותה כמו חדש."
עידו התרכז בשארית הפכחות שנותרה בגופו הגבוה. ניסה לא לחשוב
בקול רם.
שוב לא יכל להזכר בכמה זמן כבר טבע.
|
ואני חשבתי לעצמי, כבר הרבה זמן לא נגעתי, לא הזעתי נכון. כבר
הרבה זמן אני שוכב לבד במיטה.
|
ספק מחייכת,
רמיית צוואר,
(בירכיים)
לומר: אהבה.
|
אצפה בך שואפת אחרונה
לצלוח את דמי.
|
קטן כזה ודחוק,
החמצן שלך.
אני שומע אותך מתארת אותי לאחרים.
שורפת אותי עם נשימות בשותף.
|
ממשיכה להזין עשבים שוטים,
להיות לו לקבר.
|
אני מחכה להגיד לך שהפעם זה אמיתי.
שכשאני נופל, ואני לא יודע לתוך מה, אני יודע שאני נופל.
אני מחכה להגיד לך שזה תהומי.
קטע עמוק, לבן עם עיניים חומות וגדולות.
|
רועדת מולי
הרי שוב
מה שאני צריך,
זה
להתכסות איתך.
|
בשר הוא בשר
בשדרת אוטובוסים
|
וגם אחרי הצהריים
גדולים גדולים.
|
אני עתיד להתנוון.
עוד מעט. ממש עוד מעט.
ולגמרי לא איכפת לי לרוקן את הריאות, ולנשוף אותם החוצה.
|
וגם שרצונך יצהיב ממשכב
(וגם היית שבע)
נאמר:
הנה הבמה
והנה קהל
|
במקלחת
ועצמן מחדש בעוצמה
לראותך שוב,
|
רותי מערבבת בתולין
בארמון,
בטן נופלת והיא צוחקת.
|
מבצבץ מבין רצועות חזייה
הייתי מודד לך
|
ניסיתי לפתוח את המגירה.
הריח היה בלתי נסבל.
אז לקחתי גרזן וניפצתי את כל השידה
|
כעת יכולתי לראות את השתקפותו במראה, את עיניו העייפות
האדומות, דומעות בזמן שהן משירות מבט ישר לתוך מבטי. גדולות
ופעורות, הוא סקר את גולגולתו כאילו מאס בה.
|
|
נשים, הסכתנה!
הבה לא נוסיף
לדבר ופשוט
נתחבר לביציות
שלנו.
מונולוג מזוויע
במיוחד מהווגינה |
|