[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ברוריה דה לה שהיפ
כן, אוקיי...

http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=4914
ICQ 133951592 133951592  
ג'יי


אל היצירות בבמה האהובות על ג'ניאל לויןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ג'ניאל לויןאל היוצרים המעריכים את ג'ניאל לוין
"פעם הייתה לי פנטסיה מזכוכית.
החזקתי אותה מתחת לכר וכל יום לפני השינה הייתי
מביטה בה ומבקשת להישאב פנימה. בפנים ישבה ילדה קטנה
עם נמשים ועיניים ירוקות, ואף קצת מעוות. היו לה
ידיים רזות ורגליים חלקות ממש כמו בובת חרסינה, היא
הייתה לבנה ושפתיה אדומות כדם, שיערה היה מפוזר על
כתפיה כמו ספגטי והיא הייתה מאושרת. היא חייכה אליי
ועשתה לי שלום עם היד כשהבטתי בה. היא הייתה יושבת
תמיד על החול באמצע המדבר. לפעמים היה לידה מישהו,
אבל לרוב היא הייתה לבדה. לפעמים צל היה מאיב על
פניה הרזות, אבל לרוב הייתה השמש משקה את עורה הצנום
והלבן. לפעמים היא הייתה צועקת חזק כל כך ששריקת
הרוח הייתה מתגמדת למשמע קולה אבל לרוב היא הייתה
שותקת ושוקעת במחשבות.
ואני, אני הייתי מביטה בה ומקנאה. אילו הייתי הילדה
עם הנמשים והעיניים הירוקות ואילו המדבר היה חלק
מלבי. אילו יכולתי לצעוק ולצעוק לנצח נצחים, להוציא
את הכאב שלי החוצה ולתת לו להתייבש בשמש החמה של
המדבר.
יום אחד התנפצה לי הפנטסיה וחול המדבר התפזר לי על
הכר. חיפשתי וחיפשתי אבל הילדה נעלמה, ועכשיו היא
בתוכי, עכשיו היא אני, וכל מקום הוא המדבר שלי, אני
נושאת אותו עמוק בלב, יחד עם הילדה. פעם הפנטסיה
הייתה מזכוכית, הייתי מביטה בה וחיה דרכה את חיי,
עכשיו אני הפנטסיה והזכוכית חורטת בעורי יום יום
משאלות וזכרונות חדשים. אני הילדה, אני הפנטסיה, אני
הזכוכית, אני המדבר, השמש והשקט. אבל יותר מכל, אני
הצעקה. נישאת באוויר ומשאירה אחריי שקט דומם, דמעה
חלקה אחת, וכמה קשקושים על דף.
לבריאות."
ג'ניה.

חזרתי.
גחמות החטיבה ותחילת כיתה י' מחכות לכם בארכיון. אני
לא מסוגלת להביט מרוב בושה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
זה לא זמן טוב לחשוב, אז זה אני מבינה אחרי כמה ניסיונות
כושלים. אולי זה לא זמן טוב לחשוב אבל זה זמן להתגעגע. אז
במקום לשבת ולחשוב אני יושבת ומתגעגעת.

עומדת ועדיין מחייכת, מנסה לשמור על הקסם באוויר שלא יברח,
והפחד ננעץ עמוק בלב שלך... חופר ומחפש את המקום הכי קרוב
אליך, את המידע הכי אינטימי. הכי שלך. קורע אותך מבפנים.
תברחי.

פואנטה
שם נחה גופתו עד עצם היום הזה.

יחד עם הטעם הנפלא והמתוק חוזרת למוחי התודעה. אני שוב חולם,
חלום בתוך חלום. היכן המציאות אני שואל את עצמי ולא יכול
לענות. זורק את התפוח הצידה, הוא איבד את טעמו ונהיה תפל מדי.
אני נשכב על הרצפה, נותן לגשם החזק להכות בפניי ועוצם עיניים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
ומבטך בוהה מהופנט
בתמונה ישנה
בידך מלפפון חמוץ
עם שוקולד
בפיתה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הוא ואני
הכתם אותי, הוצא ממני את השד, בוא נשב ונתמסטל כל היום ובלילות
נצא לרוץ ביער כמו שני זאבים מטורפים, נשתה ונעשן ונעשה הכי רע
שאפשר. הכי רע והכי טוב באותו הזמן והמקום. תהיה שלי לנצח,
ואתן לך אותי.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
נוף
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

נוף
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
שעשועי פוקוס

נוף
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

תקריב
אל היצירה

נוף
אל היצירה

נוף
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה

תקריב
אל היצירה
שעשועי פוקוס בשנית...

סידרה
אל היצירה




אל הארכיון האישי (58 יצירות מאורכבות)
"איפה
היהודון?"




הציור השבועי
לילד, ברלין
1939


תרומה לבמה





יוצר מס' 13464. בבמה מאז 9/6/02 12:38

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'ניאל לוין
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה