|
"imagination is more important than knowledge"
- Albert Einstein
מי היא היתה? שאלה שהטקסטים מתחת יכולים להסביר.
מי היא תהיה? שאלה טובה. אולי יש שם רמזים.
מי שרוצה שיקרא, ומה שיאמר לא ישנה, בכל מקרה.
מכל השירה המופיעה כאן (ואכן, השימוש במילה חופשי
ביותר), שני שירים קרובים מאוד מאוד ללב, והם נכתבו
והולחנו על אדם מסויים, איתו היתה סגירת מעגל (גם אם
נכתבו שנים לפני).
אותם שירים הינם:
1. אתה רחוק (כאב)
2. בדידות
איש, אתה יקר לי לא משנה מה יקרה.
קריאה מהנה.
נ.ב. - אני יודעת שישנם טיזרים ('ואז הוא צחק',
למשל), שהם אינם אלא הפסקה הראשונה. לכו אתם תתווכחו
עם מחשבים.
"אההה!!" צרחתי מלוא גרוני. רצתי מיד לכביש - עדיף להדרס
מלהחטף או להאנס.
'אף משוגע לא יבוא ויחטוף אותך' הרגעתי את עצמי. 'זה לא קורה
לאנשים שמכירים'.
הסתובבתי...
|
'המילים לא כ"כ מיוחדות, אבל יש בהן משהו.' 'יש בהן אותך'.
ובאותו רגע האמנתי שדבר לא יכול להפריד בינינו. ואז זה קרה.
המציאות נחתה עלי.
הטלפון צלצל, אבל אני כבר יודעת שזה לא אמיר...
|
"מה אתה רוצה לשמוע? זה נגמר. אין לי עוד סיבה להישאר. פשוט תן
לי ללכת ונגמור עם זה."
"לפחות תגידי לי את האמת. למה את עוזבת?"
"אני רוצחת שכירה", אמרתי. וקיוויתי לטוב...
|
- "אוריאן, אנחנו חייבים ללכת. עכשיו!" אמר בתקיפות.
- "לא, דיימון. אי אפשר. הוא עדיין תקוע שם." אמרה בקו נואש.
- "אין לנו הרבה ברירות, אוריאן, אם נשאר פה אנחנו נמות."
- "דיימון, אמרתי לא והתכוונתי זה. אני לא עוזבת אותו," נחושה
בדעתה.
|
טוב, אז אני מניח שעכשיו הכל בידיים שלי.
אני ארצה את כולם.
עכשיו יכול להיות זמן טוב, ומילים בהחלט יכולות לעזור...
|
...אותו זיכון עדיין כאב.
אבל לא עוד. הפעם זה יהיה שונה. הפעם הסוף יהיה שונה...
...הפרסמות החלו, ואני כיביתי את הטלויזיה - ויצאתי מהבית.
ייסורי המצפון עשו לי תאבון.
כנראה ששום דבר לא השתנה אחרי הכל...
|
אני וגל מרחנו אחד את השני בחומר חיטוי לכל השריטות, שמסתבר הן
חלק בלתי נפרד מנפילה מהר.
אחרי זריקתו של רועי לידיה הנלהבות של הפקידה מקומה 3, החלטתי
לפנק את עצמי.
"החלטתי שבכל זאת אני אתן לך לטעום," אמר.
"אבל חשבתי שזה אותו דבר."
|
מה נראה לו שאני, צינור ביוב? שהוא יכול פשוט לטפס את דרכו
למעלה עד הפתח, להסתובב קצת, להניע מחוש או שניים ולהיעלם?
בפירוש לא!
|
בלילה, בזמן שלא שמה לב, התגנבתי לחדרה ולקחתי את ה...
כמה מגוחך, אמרתי לעצמי.
|
"לא, אני לא מתכוון שאת אשמה בזה או משהו."
"אה, זאת לא אשמתי? מזל באמת. כי כבר ישבתי שאני זאת ששאבה לך
את כל השכל מהראש." ממש כעסתי. "מי זאת?"
"הדס, באמת שאין אף אחת."
|
"אז מה את מציעה, שתהיי פיתיון?"
"אתה הופך את זה להרבה יותר רציני ממה שזה."
"רצח זה דבר רציני."
"רצח? אתה באמת חושב שזה יכול להגיע לזה?"
"את באמת רוצה לגלות?"
|
הגעתי לפינת הליטוף שביריד, אבל מאוחר מידי. הם כבר החלו לאסוף
את החיות, והספקתי לשחק רק עם אחרוני האוגרים, השרקנים,
הארנבים והגיריות שהיו שם. זה אמנם נשמע הרבה, אבל היו יותר
חיות. אפרוחים, והיו נחשים גם. אף פעם לא החזקתי נחש. אף עם לא
נגעתי באחד.
|
"את זוכרת את זה?" הוא נקרע מבפנים לראות אותה ככה.
"די, מאט. אני לא רוצה לדבר עליו. לא רוצה להיזכר. זה לא יחזיר
אותו! וזה כואב."
היא התכרבלה קרוב יותר. "אני כל כך אוהבת אותו... אני כל כך
מתגעגעת אליו, מאט. אני רוצה שהוא יחזור" וקולה נשבר שוב.
|
התעוררתי. זה היה רק חלום. חלום טוב.
כי עכשיו כשעיניי פקוחות אני נזכרת שאני לא בתוך קופסת זכוכית
ממנה אין יציאה.
|
הוא לא התרגש, ותחת זאת אמר ברוגע, "אני רוצה לראות את הידיים
האלה. ידי הקסם האלה שמסוגלות לעשות הכל."
"הם יעשו מה שתרצה"
"טוב. כי אם לא, זה מה שיקרה." אמר, שלף אקדח, כיוון אל רון,
וירה.
|
"אני יודעת מה יעזור לך" אמרה במין הארה. "תתפללי לאלוהים. הוא
ירפא אותך."
היא והשטויות שלה. שילכו לאן שהם רוצים, היא והאלוהים שלה.
שיעזבו אותי בשקט.
|
"את בטוחה שהוא מת?"
"הוא היה לבן לגמרי. והשפתיים די כחולות."
"אולי הוא לבן בגלל האור של הבוקר, והוא גם אנמי אז השפתיים
שלו היו כחולות." ניסתה למצוא הסבר הגיוני."הוא לא זז"
"הוא נשם מאוד בשקט"
"והחור בראש?"
|
"מה לא ב-בס-סדר אצ-צלך? אתה נראה כמ-מו ש-שאתה נראה, ואת-תה
רוצ-צה אותי? מה לא ב-בסד-דר אצ-צלך??" דרשה. כבר לא הצלחתי
לפרש אותה.
"כנראה שהכל", אמרתי, והסתובבתי במהירות ליציאה. "את לא צריכה
אותי. את אוהבת את עצמך מספיק."
יצאתי משם.
|
הקפיטריה המתה אדם, והוא ליווה אותה לשולחן שבחרה לשבת בו, אחד
מרוחק ככל האפשר מההמולה. "אני פשוט חושב שזה יהיה מוזר אם
ניתקל שם אחד בשני, זה הכל." אמר בעודה מתיישבת ומתחילה להוציא
את הארוחה שהביאה מראש. הוא נותר עומד, אם כי נשען אליה. היא
לא נרתעה. "ואין ל
|
הרגשתי שאני עומדת להתעלף. אני לא אוכל לעצור עכשיו אם הוא כל
כך קרוב אלינו. הרגליים שלי כבר פעלו באופן אוטומטי.
המשכתי לרוץ.
|
"את יכולה לתת לי סיבה כלשהי שבגללה אני ארצה ללבוש את המעיל?"
שאלתי בקול מחפש הגיון. אני רוצה למות, עוד דקה של קור זה לא
מה שיפריע לי.
"קר." היתה תשובתה הפשוטה.
"קר?" זו היתה תשובה הגיונית לשאלה שלי. היא רק הלכה סביבי
והלבישה אותי במעיל. ביקשתי הגיון וק
|
הקור היה משתק. משתק מדי. התנועות היחידות שיכולתי לעשות היו
רעידות לא רצויות. מאוד לא רצויות. השיניים שלי נקשו כל כך חזק
שחשבתי שאני אשבור את כולן. "הקור הזה הולך להרוג אותי",
אמרתי כשניסיתי להזיז את הרגליים בנסיון נואש לברוח,"אני לא
הולכת לצאת מפה".
|
"אוי ואבוי! אני לא מאמינה שזה קרה. את חושבת שהוא חי?"
"תוציאי אותו מהמים ותבדקי."
"להוציא אותו מהמים?? אני לא יכולה להכניס יד ולגעת בו ככה!"
אמרה בבהלה.
"אז איך בדיוק ציפית לבדוק אם הוא חי?"
|
שרי, את מדברת עם בקי? כאילו, בפתקים. דניאל
דניאל, סבלנות. אני אודיע לך מה קורה. שרי
שר, על מה דניאל מדבר? מה את אמורה להסביר לי? בקי
בק, תראי. אני פשוט אגיד את זה... פישלתי קצת. סורי...
שרי
"אז כמה זמן זה הרבה זמן?" שאלתי.
|
"מיירה, אל תלחמי יותר. את יודעת שזו ברירתנו האחרונה."
בערב חזרה לחדרם. "הוא לא עשה שום דבר, נכון?" שאל תומאס
בדאגה.
"לא, לא. הוא לא עשה כלום." ענתה מיירה. "אני פשוט קצת נסערת."
|
אבא הזהיר אותו להתנהג יפה, ואני רק חייכתי בחיוך שאמר מה כבר
יכול לקרות? כאילו, זה חבר של אבא, מה כבר יכול לקרות...
כבר בתחילה הנסיעה עלה נושא הסקס ולמרות חוסר הנוחות עם הנושא
החוזר ונשנה, הרגשתי טיפה טוב עם עצמי, שגברים מוצאים בי
עניין, גם אם היו נשואים.
|
"אתה לא יכול לעשות לי את זה." היא צעקה אלי.
"החבר שלי כל כך יכעס על מה שעשית לי, שהוא יהרוג אותך. ואני
אעמוד בצד ואצחק."
|
"את בטוחה שאת מוכנה לכזו אינטימיות בינינו?"
"אתה יותר יפה כשאתה שותק." אמרה בחיוך מתוק. "סבלת הרבה
ממני." הוסיפה בהערכה.
"אני יודע." דיבר אל שערה.
"למה?"
"כי אני יודע שזה נגמר."
|
ראיתי את עצמי קמה ועוצרת הכל. "אני סולחת לך", אמרתי לו.
"השלמתי עם האסון, ואני סולחת לך." ראיתי אותו מביט בי בהכרת
תודה שלא תוגדר במילים. ראיתי אותו סוגר מעגל.
ראיתי את כל זה קורה. בתוך ראשי.
|
יש ערפל כבד מאוד הלילה...
"מה, לגורל, ליקום נהיה משעמם? אני מצטערת, אני לא משועשעת."
"זה מדהים היקום הזה. Perfect situations must go wrong. אני
אומרת לך, מישהו שם ממש צוחק עלינו."
"כן, נורמליות זה לא הקטע החזק של היקום."
|
היא ירדה במדרגות לרחוב והחלה ללכת. היא מכירה אותו כבר שלושה
חודשים, ובחודשיים וחצי האחרונים למדה להכיר את האזור הזה
היטב. "אולי הייתי צריכה להישאר", חשבה בקול רם. "אני סתם
לחוצה", צחקה על עצמה. לא, די. עזבי אותך. לא התאים לך, וזהו.
את לא צריכה לתת סיבות ל
|
"בואי נראה. הוא נסע לאנשהו בחו"ל, למכור איזשהו פטנט, ויחזור
בעוד חודש בערך, אחרי שהוא ירוויח מיליונים", סקר אביה את
העובדות. "כמובן, אם החצי הראשון של הסיפור נכון."
"את באמת חושבת שהוא יחזור בשבילך? אני לא מאמינה שזה מה שיצא
ממך." הוסיפה אחותה.
|
No Burekas is going to die on my watch.
לחצתי על שלושה כפתורים. הקוד הסודי של יחידת מאפים...
|
''למה אתה לא מפסיק?''
''איך?''
''תלך. פשוט... תלך.'' התחננה.
''הדרך היחידה שאני עוזב אותך, זה במוות.''
הרעש התגבר, לוחץ טיפה יותר.
''בסדר!'' קראה בטרם סיים את המשפט. רק להיות לבד.
|
"אה-הא. מוסר השכל. כל הכבוד. כמה פעמים כבר סיפרת את הסיפור
הזה? כמה פעמים זה עבד?"
הוא ציפה לציניות, אבל זה עדיין צבט. "חשדנית. חסרת אמון. אני
מכיר את כל זה. אבל אני גם יודע איך זה שהכוח עולה לך לראש.
כשזה מתחיל זה נראה בסדר. ואחר כך איכשהו תמיד מצליחים
|
הוא היה שקט, והמתין. הוא הקשיב לקולות שהיו לא היו שם, עד
שגמר בליבו שהמטרה נעה בכיוון הנגדי מהדלת. הוא נתן לעצמו 2
שניות להצצה ועוד 3 שניות לירי. ושניה אחת לתזוזה.
הוא הגיע לפתח בצעד מהיר ושקט, ראה את המטרה בגבה אליו, והרים
את אקדחו.
|
כבר לא יכולתי לסבול את זה. הוא מסוגל לשגע נזיר שאולין באמצע
מדיטציה. ובמקום שהוא יקרע משהו באימון, הוא קרע עכשיו את כל
העצבים שלי.
|
I don't care if I wake up and regret
but if you do it with me
it just might be right
|
after all have been broken
all that is left is me
|
the ashes outside my door
Of those I used to love...
|
The forest was silent
But not so my pain.
Shadows and shadows and you
Hiding, surrounding me
|
How can you hurt me from
So far away?
Or be invisible
When you're so close?
|
Don't bother loving me
If you love yourself
Just ignore me,
Like you ignore yourself
|
I see you drawn in peace
When I come by
Though it's the other way around
|
cry
You've got something to be sorry for
|
[in a way, dedicated to Amit Capuano]
it's true,
i live my life for you
so cry
i'll pull you through
|
And then I love you
All over again
I don't...
|
is your heart lighter than the feather?
The scales don't lie...
|
without you
it's much sooner, my time to go
than we thought
|
If only the sun could whisper
The words you weep
If only flowers could grow
Around you heart
If only the moon could shine
Over you.
|
My girl Sirane
Please show me the way to win a fight with a lion.
|
you are the joker, as foolish as a child is,
but you're no fool
|
I'm going to the mountains
To go into myself
I'm seeking Justice and Truth
|
I see people walk there,
On the beach.
|
arms that used to hold me
arms that used to hurt me
and I hated myself for having to kill you
|
you make me feel so different
that's why i hate you the most
|
All eventually goes where it should have,
No matter what we do.
|
stop looking for me in every rainbow
And don't look for me at your door
You do understand, right?
|
and it's you... all the time no matter where
|
למרות שהבטחתי לעצמי להפסיק
לחשוב עליך.
|
אבל אתה לופת, לא מרפה,
לוקח הכל.
והדמעות יורדות.
הדמעות יורדות.
|
אבל אני כמו ערפד,
לא רואה את עצמי במראה.
ואולי לטובה.
|
והם רוצים שתבואי איתם
והם צועקים לך:
"הזמן ינצח אותך"
|
אשה עומדת בראש מגדל.
יורדת לאיטה,
היא בחרה את שלה ועפה...
|
עדיין מסרבת להשלים
עם חלקה בי
מסרבת להכיר בהיותה
מי שהיא.
|
אחרי הכל, זו הדרך הקלה...
|
...זכרונות טובים, תמיד טובים יותר מהמציאות...
|
דמעה של וויתור כל כך נואש
דמעה על פרידה כל כך אסורה
כל דמעה היא אתה.
חיים. שלמות. היא אהבה
|
אתה לא דורש... ואני מסתגרת...
|
הם ראו את שהיה שם
חיפשו את מה שלא
וכל אחד פנה לדרך שלו.
ואנחנו חיים ותוהים מה פספסנו
בדרך בה לא הלכנו.
|
אני לא יודעת איך לסיים. הדף נגמר והכתב מתעקם. אבל אני אסיים
עכשיו, לפני שאני אתחיל לבכות, כי אז לעולם לא אוכל לעבור את
סף הדלת.
|
אני מפחדת ליפול.
אני רוצה לבכות.
אבל עכשיו כבר צריך לרדת ולחייך אל אנשים...
|
הם תמיד אומרים ששום דבר לא נמשך לנצח.
אבל זה לא נכון.
יש דברים שלא עוברים...
|
אנחנו פשוט לא יכולים להוריד ידיים אחד מהשניה. או אחת
מהשני...
שנינו בחופש ואפשר להגיד שאנחנו לא יוצאים הרבה מהבית, אם את
מבינה למה אני מתכוונת.
|
לעודד את חוג השחמט
(או: לא כל הבלונדיניות טיפשות, אם כי זה צירוף מקרים שכיח)
כמו שאת מבינה, בבוקר אני בחוג השחמט, ובערב אני ב.. נו, את
יודעת.
יש לי חיים שאף אחד לא היה מנחש..
|
אני כל כך כועס עליך. למה היית חייב לתת לי את הקסדה?
למה אתה תמיד חושב על אחרים, ולא רק על עצמך?
|
אני משתדלת כל כך לשמור עליך בחיים, בראשי, ואני לא מצליחה...
ובתמונה אתה כל כך חי. החיוך שלך כל כך אמיתי, והעיניים שלך
אומרות שאתה מאושר.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
עדיף לשחק
סוליטר בעבודה
מאשר בבית
סחבק מובטל |
|
