|
 
התגעגעתי אז באתי.
בימים יפים, החדר שלך חמים, "המשחק של אנדר" זרוק על המיטה,
כבר קצת קרוע.
רדיוהד, עם העדפה ל "kid-A" ברקע, עוזרים לשיכרון שלנו.
הרגשה של יין אדום חמים ומעייף.
והשפתיים הרכות שלך נצמדות לשלי.
|
את אור הייתי צריכה לפגוש כבר מזמן, אך אני מבינה שכיוון
הרוחות לא אפשר את זה.
אולי רק כשנוגעים בתחתית אפשר להבין את האדם שעומד מולך.
|
אבל הוא פשוט שכב שם, מחובר לצינורות שלו. "אוף גידי, למה?"
אמרתי בדמעות והחזקתי את ידו הקרה. ההצגה הייתה נורא משעשעת
בשבילי, ואפשר לומר שדיי נהנתי מהסיטואציה של גידי מחובר לכל
הצינורות האלה וכולם מרחמים עליי
|
בכיתי ובכיתי, וניסיתי שיצאו לי הרבה דמעות כדיי שאני יעשה נהר
חדש ואז יחבר אותו לכינרת.
כי בדיוק אתמול ראיתי איזה פרסומת שחסרים מים בכינרת ושצריך
לחסוך ואם יש למישהו מים לתת לכינרת אז שיתן לה כי היא קטנה.
אבל אז נזכרתי שהדמעות שלי מלוחות והכינרת לא אוהבת
|
אני זורקת 4 קוביות קרח לכוס הוויסקי וחושבת עליך.
איפה אתה עכשיו, מה אתה עושה? אולי ישן? ישן לבד או ישן
מחובק?
אני מקווה שלבד.
|
"שאני מביט בפסולת הזאת, והיא ראי אל תוך עצמי. הכול פזור,
מנופץ, בין שברים וקרעים. כאילו אין שום דבר בתוכי שאני יכול
להיאחז בו, אני מתפורר ונקרע כמו השקית".
|
אני אוהבת שהוא מלטף את השיער שלי כשאנחנו שוכבים.
זה גורם לי להרגיש, ולו למספר שניות, שאולי הוא קצת אוהב אותי,
אבל ממש קצת.
|
הצורך האדיר שלי להיות לבד, התנפץ למספר בלתי סביר בהחלט של
חתיכות קטנטנות שהתפזרו על רצפת הצורך שלי, שיהיה איתי.
הוא התיישב לידי, מסיט בעדינות את כל הוילונות בהן עטפתי את
עצמי בהתבודדותי.
מנגינה.
כוויות.
תחושות.
|
השמיים
לפעמים נראים לי כמו הקמטים של החיוך שלך.
אלה שבין העיניים ובין השפתיים.
|
אם היית מבקש ממני לצייר אותך
ודאי הייתי נופלת מהרגליים
עוד לפני שהרוח הייתה מגיעה מכיוון המערב
לייבש את מריחת הצבע הראשונה
|
קח,
קח את ליבי, עשה בו מה שתרצה,
יש לך זמן,
קח את שפיותי,
היא אבדה לי מזמן,
בגללך, בגללך.
|
יש לי כאבים
עליהם לא סיפרתי לאיש.
והם חושבים
שהכל בסדר או
שזה בכלל לא נורא
|
פעם,
כששכבנו על הכביש הריק ברחוב שלי
וניסינו לספור את כל הכוכבים
ואתה אמרת שלילה אחד זה אף פעם לא מספיק
אני לפתע התפרצתי עליך שמילים זה לא מספיק
|
רציתי, להביא לך את החלום שלי
בו שכבת, ערום ומעוגל על הריצפה הקרה בחדר שלי.
העיניים שלך, היו עצומות מאי פעם, וחשבת על חורף.
|
וכאשר אבקש ממך לחבק אותי.
אל תחבק,
ארגיש כבולה ומותשת.
|
אל הארכיון האישי (30 יצירות מאורכבות)
|
|
עדיף פרוזק אחד
ממאה מנחמי
אבלים |
|
