|
בן 42 נשוי +2 מאושר בחלקי .כותב שירה ועובד סביב
השעון
בפסגת ההר כמעט נגעתי
אויר פסגות כמעט שאפתי
פתאום נשמע רעש מוזר
ובשנייה אחריה הכל נגמר.
|
אל הקבר אותו הורידו כיסוהו בעפר בוצי
מזמוריי "תהילים " הקריאו
וקינחו ב"אל מלא רחמים"
|
זהו סיפור על שעון שאהב לתקתק המון.
שכן דרך קבע על ידו של אבי
שירתו נאמנה לא עצר לדקה.
עד שיום אחד בלי שום סיבה עצר תקתוקו נדם קולו.
|
חברות אמיתית מתי היא פורצת?
כשיש שמחה שמגיעה עד השמים
כשאתה בצרה ואתה זקוק לשניים
כשכואב לך ואתה רוצה לפרוק.
|
מעבר לשמיים נסתר מכל עין יושב לו אלוה ופוקח עין
חושב לעצמו ואומר את מי אקח הפעם?
האם ראוי הוא למשכני? ההולך הוא בדרכי?
|
"ביום מן הימים אני הוציא אל האור את שיריי ואתן לנשמתי דרור"
שיריי באים עמוק מבפנים,והם אמיתיים וכנים.
הם לא שיריי נכאים ולא שירים עליזים
אלה פשוט שיריי חיים.
|
כל כך הרבה סימנים לה
ואתה צריך כה מעט
לראות שהגעת אל מחוזות האהבה.
|
פתאום שומע אני קול מוכר ,קול שדיבר אליי פעם בעבר.
מפנה מבטי לעבר הקול מחפש את התשובה
מי הוא זה אשר לי קרא.
|
שערי גן עדן אלי ניגלים
והם כל כך יפים ועגולים
שורה של אנשים שמחים
את פני הבאים מקבלים
עם חיוך על הפנים
|
|
|
זוכרים במסיבת
הסיום של בית
הספר
כשכולם עמדו
וזייפו על הבמה
בקולי קולות
צרחנו שרוצים
להגיד את האמת
שנמאס להסתתר
מאחורי מסיכות
ילדים מטומטמים,
מעוררי רחמים
שרוצים לבטא מה
שבנשמה
עכשיו כשגדלנו,
אחד אחד
שולחים הכל לבמה
חדשה. |
|
