|
באהבותיי שכחתי לערוג לך,
בעוונותיי ארגתי לך כלולות.
|
לאוזן שמאל נמאס. היום היא כבר הפסיקה.
נותנת לאוזן ימין, לשאת בנטל לבדה.
עכשיו החדשות, רק זורמות לה פנימה,
ואין להן שום אופציה- לצאת מהאוזן השנייה.
|
תני לי לחדור
דרך קווי האויב שלך.
|
פסי עץ ושיניים של מתכת.
אי אפשר עוד להשקיע את עצמך בלימודים.
אי שם יש פיתרון, אולי.
אך אי אפשר להתחמק מהחיים.
|
ביום שני, שמש וקוצים של חום
קמים לצורך הטירדה של שארית היום.
|
אני מתכנן לעצמי ימים שלמים של דיכאון.
אני מתכנן רגעים קטנים של אגו טריפ,
|
הדרך ארוכה. אני מושכת רגל,
אבא עוד מושך לי את היד קדימה.
השיירה נמשכת.
הנוף מקסים אותי- ירוקים צידי הדרך.
שריטה מאלחת את ברכי.
ידו של אבא עוד מורה לי את הדרך,
ועיניו לא מורות לי מאומה.
אמרו לנו לצעוד, ולא אמרו מדוע.
קמנו כי הם קמו, והלכנו כי הולכי
|
ירח אפרפר נשפך קרוע לריצפה,
חלבון שפוך על מדשאות מכתים ירוק
|
שיר שנכתב בלבנון, ומתאים לי היום
|
יד רכה שולחת אצבע ארוכה,
פוררת אדמה טובה,
נוטעת שתילוני תקווה ואגו,
באדמה הרעבה.
|
ברחובות זורם לנו הדם והוא כחול כמו קרובינו
ואם קהיר עצמה טובעה בחול
עוד נחכה לראות מה יטביענו.
|
"צייר לי מלאך"
את אומרת,
כאילו זה קל לצייר אותך.
|
"תער על ראשך, ילדה"
אמרה לי אמא והניפה
חוד גלב אל מול פדחת עטורת שיער.
|
|
|
שיר עם השראה:
בהודו הפרות הן
קדושות.
בהודו היו
הורגים אותי אם
היו יודעים שאני
עובדת
במקדונלדס.
בהודו יש הודים
שלא אוכלים
פרות.
בהודו יש אנשים
שכל כך אוהבים
פרות, עד שהם
נותנים להם
גראס.
בהודו לא אוכלים
המבורגר עם
גבינה.
גם לא בישראל.
בעסה. |
|
