|
גן עדן אתמול
זכר, בוגר, 11 שנה מתעסק עם קשיי גיל 30.
סובל מהתפרצויות ריגשיות, אשר נפתרות על ידי כתיבה
או התפרעות על אופני הרים.
מציק בד"כ לאישה ולשלושה ילדים, שמשום מה מסתובבים
תחת אותה קורת גג.
מתפרנס בשלום מגוף מליטנטי, ומפנטז לפזז בספרדית.
מאמין באדם, בחשיבה מהלב ובשכל שיחבר את הלב
למציאות.
שם במלא שלה.....
הריק בליבי מאוים.
פה באין שלי...
ליבה הכי מוגן.
|
רק למבט, לדעת שיש שם אותה
שחור ואדום מהדקים גווה
מדרון המותן, שיער משוך.
|
צללים של אושר ורוך האור
כברת המסע והשביל מאחור
אלו ואלו ובצידם העול
של אתמול והיום - לא סוף
|
שניים לעולם יודעים אודותיו
אין אחר שידע להבין חומריו
|
לא ביקשתי תשובותייך
ביקשתי חנייה לאהבה
|
מתרחקת כלא הייתה
וקרובה כלא הלכה
|
נניח את האתמול, נסיר את הכפפות
נחשוף את הלפני, את האמת את התום.
נביט בראשוניות נעלה באוב את המבוכה
תני את החיבוק של אהבתנו הראשונה.
|
קימורי נשיותך פורצים וכואבים לכל גברא
את מותנייך יד אלוהי הנשים סיתת
|
ירוק איתה וגם כחול
בלב שלה אני ארקום
מילים של ים וגם שמים
הבלבול הוא רק סיבה
להבשלת אהבתה
|
אלי זעקתי יודע
ואת, במרחבי הרי הזמנים
שאי פתרוניי קווך המטושטש
גאולתך בידך ובמשאלות ליבך.
|
מגלגל ת'זמן קדימה, נגמרו לי שאלות
לא מוצא סיבה להתחמק מהכבדות
מעול ההתרפקות ליופי הזה
לנשיות המשוגעת הזו ששרוטה באונתי
|
כי תם ולא נשלם
ומבט שלה סוקר חותם.
הגוף שלא שבע
תשוקה ביזארית שלה
ולי אצורה נצורה
|
אל תספרי לי על אמיתות מורכבות
יש אחת, גם כשחיפשתי המון
|
והפער המצטמצם בשנה נוספת,
הפער בין אישה שלמה לכרונולוגיה מועטת.
והזמן, אינו מחסום לרגשות שכאלה
|
בדרכי אל עיר המקלט,
כמו דיבר אלי המדבר.
מערוצי המכתש אל ערוצי הנשיה,
מתאסף אל עצמי, בורח מרגשותי.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
לא איטונג
לא קונה
אחמד מכביש
שועפת |
|
