[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 197942922 197942922
אל היוצרים המוערכים על ידי גמבה קטנה
נולדה אי-שם ב-1987 במקום שקט,
היא היתה גדולה והיה לה הכל רק שהיא לא ידעה איך
להעריך את זה, אז אלוהים החליט לקחת לה, כל פעם
קצת...עד שלא ישאר ממנה כלום.
ואז היא אולי תעריך את כל מה שהיה לה...



"ואת יודעת כשכואב לך
זה כל כך, כל כך שקוף
אבל את לא מבינה,
זו מלחמה שקטה
להשתתף והמנצח לא חשוב

השאלות לא נגמרות
ורק הזמן יידע לפצות ולשנות
ולא תמיד אפשר
אך יש עוד בוקר יש מחר
לגלות, להשתנות..."

"אומרים שבבוקר הכל מסתדר
זה אותו הסיוט רק עכשיו אתה ער..."




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סוריאליזם
בתוך העננים יושבים גמדים קטנים עם שפתיים קטנות ואוזניים
קטנות ואישונים קטנים ואדומים שמסתכלים עלי,עליכם
-עלינו...וצוחקים.

כחולה אמיתית, חותכת את הווריד
ודם כחול מקיז לכל פינה
כחולה נדחקת לדופן הבועה
ובחוסר ברירה משסעת גם אותה

תלך יחף על חול לוהט ביום של חמסין
ייצרבו לך הרגליים מכאב-תרצה לצרוח
והם ייהנו מי זה,

לקום בבוקר ולגלות שמאחורי הדלת ניצב קיר
ואת כלואה בתוך חדר - בלי חיים
ובבוקר אחרי זה לקום ולגלות שחוץ מהקיר שניצב מאחורי הדלת
מאחורי החלון התקינו לך בלילה סורגים.

את נעלמת מסוממת והכל בך מת
בונה עולם טהור בחלומות שלא מתגשמים
מתעוררת מבוהלת ומתחזה לאמת
ושוב בורחת בשאיפה לעולמות אחרים

בתקווה שהיא (אני) תצליח לקטוף את הירח...
תודה לרעות על הספקות הרגשה קצת מוכרת שנתת לי להרגיש,
אבל תראי היא תצליח לקטוף את הירח....

מאתמול הפסקתי ללכת ברחובות ארוכים בת"א,
אנשים הפסיקו לחלוף על פני ולא להבחין בדמעות השקטות
הפסקתי לבכות...
והכי חשוב קניתי את מה שאף אחד עוד לא מצא...

נחמד אה... אתה יוצא לטייל בחוץ לארץ והיא נכנסת לטיול קבע
שנגמר בחלקה קטנה ויפה באיזה בית קברות שמעלה ריח עובש של
גוויות עתיקות.
וככה בלי פירוטים מיותרים ולא נחוצים, בזמן שאתה חי את חייך,
בין השורות מתכננים את מותך.

הרצון הנסתר של כל קובית נייר טואלט - זה לנגב תחת.
האמת כולם יעדיפו תחת של תינוק, רך חלק ונעים
תשאל כל קובייה קטנה בגליל שלם, לא משנה איזה סוג חברה או
צבע,
התשובה תהייה אותו דבר - לגעת ולנגב תחת,

להסתכל במראה, להגיד תודה, ולהעריך...


לרשימת יצירות השירה החדשות
מחר ידעך הפחד
מחר יהיה לי אומץ לעצור
בלי תחושה נמשיך להיות ביחד
וגם מחר בסוף יעבור

רצח נוסף שעירה אתמול סמוך לשעה חצות
העביר לסטן את הזמן

הם שותקים
כי אין דרך לעצור אותה
הם שותקים
ביום מותה.

יעל: "לפעמים אני שונאת את הכנות שלך
אבל נדמה לי שאת צודקת
אז אני מחפשת ומוצאת את זה
כנראה שאי אפשר אחרת"

נופלת, חותכת את הרוח
הכל קרה פתאום
ואני כבר לא רועדת
לא פוחדת
אני בתוך תהום
רק עוד 10 מטרים
ואתעורר אל תוך חלום

תיראו מה חצי שעה תמימה יכולה לעשות...
איך בכלום זמן, רוחו של בן אדם שפוי משתנה בכזאת קיצוניות...
לאן נעלם האושר ההזוי הזה?
ולמה הוא תמיד בא לביקורים כל כך קצרים?

נשרוף חיים שלמים
ויגמר הגז

רמת שפיות נמוכה
צפה על גלים גבוהים
השמש שוקעת
ואני איתה.

קסם מהול בכנות טהורה,
משחררת,
משקרת,
ממכרת.
לילות חשוכים, חופשיים של שקט של להיות עצמך
לילות בלי מילים - ממכרים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כאילו המעט תקווה שעוד נשארה בעולם הזה מתחבאת
בין העננים הסגריריים.

אבל היא בכל-זאת דמעה,
דמעה שנשפכת מהעין כשהמפלס עולה וכבר אין יותר מקום לדמעות,
דמעה שזולגת באיטיות על הלחי ואז מתאדה או נמחקת,
דמעה שאני יצרתי, כשהייתי כואבת כשהייתי עצובה
דמעה שנוצרת רק שבאמת כואב שם בפנים

מבט ממושך לעבר הטלויזיה, תמונות מרצדות מהולות בוודאות
מכאיבה, וודאות שהכניסה שלוש משפחות לעולם השכול.
משפחת אברהם משפחת אביטן ומשפחת סואעד.
ואני מסתכלת בתמונות המרצדות של שלושת ארונות הקבורה כמעט בלי
להבין את המשמעות שמאחוריהן.

ולמרות שהילד כל-כך פחד הוא ביצע את כל התנועות האפשרויות כדי
להשאיר את הראש מעל המים ולנשום
עוד קצת, רק עוד קצת לפני שהוא טובע ואז יהיה חושך.

התבגרות
אני בסך הכל ילדה, שכמה שהיא מאופקת היא לא רוצה להתבגר, לא
רוצה לקבל את האחריות שאתם מציעים, ולא רוצה לעמוד בגבולות
שאתם מציבים.
כי בדרך הזו היא רואה איך לאט לאט היא מאבדת את היצירתיות ואת
ה"היא" הכל-כך יפה והכל-כך אחרת שנמצאת בתוכה.

מה הם יגידו?! שיקפצו לי, שכל העולם יקפוץ!
כרגע אני שבויה רק לדבר אחד, קטן - לסוד שלי...
הרי אני בתוך התפרצות, בתוך סיחרור של רכושניות
כפייתית-מוגזמת. (ככה אתם הגדרתם את המצב שלי)
וחוץ מי זה, חוץ מי זה חושך עכשיו...

אני אחזור, אני בטוחה שאני אחזור, אולי אני אפילו אתגעגע
ללחץ.
אבל נכון לעכשיו אני כל כך רוצה לעוף מכאן,
פשוט לעוף לכאן...
ואפילו את המזוודה עם כמה הדברים לשכוח במטוס.

ואני,
כבולה לבדידות.
שבויה של השקט.
מכורה לכאב.
פוחדת...

אינטרוספקטיבי
את האמת, אני חושבת שרוב בני האדם בכלל לא מכירים את הריח של
השקט, את הטעם שלו,
את מה שמרגישים כשהוא בא, ולמה מתגעגעים כשהוא הולך.
אבל מי שמכיר אותו, באמת יודע בדיוק כמוני כמה הוא יקר
וחשוב...


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
ובינתיים לא נמצא לעולם, את כל התשובות שאינן
כי בתור אדם קטן באיזה שהיא נקודת זמן
אין בידינו את המימד האין סופי שדרכו אפשר להבין ולמצוא
ואם עד עכשיו חיפשנו ולא מצאנו
זה אולי סימן שכאן - אין.

תאספי צרורות של זיכרון
תרסקי אותם דק - לאבק
תשכחי מכל זה - שימי בצד.
תתעלמי מהמציאות
תכסי את הצביעות ותשכיבי אותה לישון

והיא רק ילדה קטנה, ילדה עקשנית שלא תוותר ולא תרגיש סיפוק עד
הרגע שהיא תסיים להרכיב את כל החלקים,
עד שהכל יהיה שלם...




הזמן הוא האשליה
של הבולשיט...


תרומה לבמה





יוצר מס' 21393. בבמה מאז 30/3/03 7:12

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לגמבה קטנה
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה