|
כולם כותבים
ורק אני חורטת על הדפים
את המילים הנצחיות
|
שומרת זיכרונות בתוך מעטפה
מתבוננת במילים אשר פעם הציפו בי אהבה
רוצה לחזור אחורה, אפילו לכאב
שבמבטך האוהב
רוצה לשוב ולהאמין באהבה
|
ורק הגמד, זה שחיי תמיד בעולמי האגדות, אדיש, כאילו הוא נביא
שידע שכל זה עומד לקרות,
ממלמל לעצמו משהו, מחייך
זורק לך עוגייה
ונעלם.
|
|
|
אין שכל
אין דאגות
שמוליקיפוד! |
|
