|
ודווקא שם, בתוך הרעש,
היא מוצאת את השקט שלה...
חוצה כביש. אוטו מגיח. חריקת בלמים. נעצרת. המומה. נופלת. מנסה
לקום אך הגוף לא נענה למוח. צעקות. רעשים. שקט. חושך.
|
היא עמדה בקצה הימני של הקהל, שורה שנייה בערך, עמדה ובהתה בו.
את המילים היא לא הכירה, לרקוד למילות שיר שלא הכירה היא לא
הרגישה בנוח, אז היא פשוט עמדה שם. היחידה מבין אלפי המעריצים
שעומדת ללא נוע. היא לא הייתה אחת מהם.
|
אחרי שחזרנו מאילת, חיכה לי בבית פסנתר. מתנה מההורים. זה דבר
שכ"כ רציתי! כ"כ שמחתי. לא האמנתי שכל זה קורה לי! הייתי הכי
מאושרת שיש.
הייתה לי פשוט חופשת קיץ מדהימה ועוד יומיים חוזרים לבית ספר,
לכל החברים המדהימים שלי. אני לא יכולה לחכות יותר, רוצה לספר
לכו
|
זה קרה בתחילת חופשת הקיץ, הייתי בת 14. אני וחבר שלי דניאל,
תכננו כבר את האירוע הגדול, אבל עדיין כלום לא היה מוכן. דני
החל לארגן את רשימת המוזמנים ואני ניגשתי לכתוב את המצרכים
והכיבודים הדרושים שלפתע הטלפון צלצל. מכיוון שזה היה הבית
שלי, רצתי ישר לכיוונו.
|
מסתכלת על השעון של הפלאפון. 22:10. איך זה יכול להיות?! למה
גם הוא נעצר עכשיו?!
|
ג'ני התעוררה בבית החולים לחולי נפש, קשורה למיטתה הקשיחה. היא
לא הבינה מה קרה ומה היא עושה שם. היא שכבה על המיטה, בוהה
בתקרה. פתאום היא שמעה חריקת דלת נפתחת...
... לא יכלה להבין את זה בעצמה משום שלא חוותה שום מוות בחייה.
|
הייתי ילדה רגילה עד שקרה מה שקרה. מאז אני שותקת, לא מדברת עם
אף אחד. אני, הילדה שתמיד דיברה ולא הפסיקה אפילו לדקה...
... בחדרי, עד הלילה, אני בוכה, בוכה בלי סוף. הוא היה האדם
שאליו הייתי הכי קשורה ועכשיו, עכשיו הוא...
|
הגב שלי מופנה לגבך
המרחק רק גדל והולך
אני בשלי, אתה בשלך
כמה זמן זה עוד יימשך?
|
I tried to chase the wind,
Tried to catch it in my hands.
I wanted to keep it only to myself,
But no one understands.
|
It's your eyes
That can't tell me lies
|
I'm fallin' in, and fallin' out
Fallin' deep, I can not shout
I can't be heard, cuz no one cares
I keep on fallin' down the stairs
|
I lost myself when I lost you
I'm sitting on the bed and thinking what to do
|
You can put me on hold, or you can hold on to me
I'm just curious what will it be...
|
All I want is only you
That is what I always said
I never told you "I love you two"
And now I feel so bad.
|
And with tears of blood
My heart is aching your name
Alone time goes by
But everything is still the same
|
What if I'll die?
Will you cry?
And what if I'll lie?
Should I try?
|
אבודה בהזיות
האם לחיות או לא לחיות
האם לצחוק או לבכות
האם לראות או לא לראות
|
הוא לוקח את הזמן, כדי שלא תברח
היא סוף סוף לידו, הוא הרגיש כה מבורך
מנסה שוב לנשק, היא הפעם לא נרתעת
למגע שפתיו על פיה היא לאט נכנעת
|
הזמן עובר לאט, הזמן עובר מהר,
ואם כל זה חלום אני לא רוצה להתעורר.
|
אהובה מיתולוגית, רוצה לומר לך,
כי בלעדייך לא הייתי פוגש את המלאך,
ששינה את חיי, מקצה אל קצה,
לכן להודות לך מקרב לב אני רוצה,
על שיצאת מחיי, על שעזבת אותי,
על כך שבזכותך, פגשתי את אשתי...
|
הם שאלו אם אני הכי קטנה או שגדולה
הכי קטנה, עניתי, אך יש המשך לשאלה
את גילאי אחיי הם לדעת ביקשו
ואני להם גיליתי והם מעט התביישו
|
נכון שעוד אוהבת, אבל צריכה להתגבר
ולראות אותך כל יום - זה לא ממש עוזר
אוהבת עדיין, לא מצליחה לשכוח
את הימים בהם אתה היית לי הכוח
|
איך זה מרגיש לאהוב ממש
אהבה שגבולה בכאב
אהבה שאינה תלויה בדבר
אהבה ששוברת הלב
|
והרגש לא שם
רק גוף נצמד לגוף
והקור הופך לחם
וכולך בהס עטוף
|
אויבים רבים אין להם
אלא רק השטן האדום
אך הוא מובס על ידיהם
וכלוא באש ובחום.
|
ארבע שנים של זריקות, כדורים
עוד בדיקה שצריך לעשות
ארבע שנים שחושבת שוב
אולי כדאי להפסיק לנסות
|
ארוחת ערב מושלמת
מה עוד תוכל לבקש
עליו תמיד הייתה חולמת
היא חלומו שהתממש
|
והדגל המכסה - צבעו כחול לבן
דגל המדינה שלשמה נפל קרבן
והלב - הוא קרוע
ואמא - היא הולכת
אחרי בנה השרוע
בארון של מתכת
|
אתה הבוקר אני הליל
אני עונה אתה שואל
אתה האוויר אני הוא הים
אני רק פה אתה כבר שם
|
לי זה מאוד כואב,
כאשר בוגד בי הלב.
עלייך הוא כל הזמן חושב,
אך האם אותי אתה אוהב?
|
ועם כל הרמזים, ועם כל הלחישות
המגעים הקטנים, הרטיטות והתחושות
האם גם את אוהבת, האם את מעוניינת?
רק תאמרי ואהיה שלך, אשמור אותך מוגנת
אחבק, אלטף, אחזיק בך לעולם
אגן ואקשיב, אנשק, אהיה מושלם
|
אז אני שמה קץ
למצב הרוח
שמה קץ לתחושה
שמה קץ לרגש
|
אך הבטחתי לא לבכות, כי בכיתי די
נגמרו כל הדמעות בגוף, נמאס לי מחיי
אך ברגעים של חושך, ברגעי שקט פנימי
אפשר ממש לשמוע אותך זורם בדמי
|
בחדר שלי אני יושבת
בין ארבעת הקירות.
שם בחדר עלייך אני חושבת,
ורק אותך רוצה לראות.
|
כך שבין אם כן ובין אם לא
את לא שלי, את לא שלו
גם של עצמך את רק בערך
הגעת נכון, אבל איבדת דרך
|
יש חברים שהם יותר מידידים,
ויש חברים שנשארים לעד.
פעם היינו בלתי נפרדים,
ועכשיו כל אחד לבד.
|
שברירי ועדין, עם מבט תכול מרגיע
מחייך חיוך קטן, אתה מוגן, בלתי פגיע
והנה אתה בן שש, עיניך כבר לא תכולות
הן רעבות לכל הידע שיוכלו רק לגלות
משחק בגיבורים, לבוש גלימה ומסכה
נהנה מהלבוש, מהשריון שלגופך
|
אז הוא ממשיך לחייך, כאילו כלום לא מפריע
ואז זה מתפרץ, בטעות, בלי להתריע
אבל למרות הכל, הוא עוד לא מסוגל לבכות
הוא מוציא את כאבו במכות וצעקות
|
Fuck the fucking world...
Fuck the fucking people
|
ובגיל שמונים לא נותר מה לחשוף
כי הכל כבר מוכר וידוע
שמונים וחמש מרגישים את הסוף
אך הסוף שלך -
מזמן הגיע...
|
החסרון היחיד הקיים בך,
הוא שאין גבר אמיתי כמותך.
|
געגוע עמוק את כל כולי עוטף
געגוע לימים בהם היית מלטף
געגוע למגע ידייך האוהב
געגוע לימים שהייתי לך בלב
|
לא הגשם הראשון, אבל מריח כך
זה בגלל הזיכרון שנתקע ולא נשכח
לא מיטשטש לא נעלם לא משתנה ולא נמחק
כל רגש מהמציאות שלי לגמרי מנותק
|
גשם ביוני,
מי שמע כזה דבר
השמיים קראוני
לאחות את שנשבר
|
והבכי צף עולה, קשה לי בלי תשובות
לכל השאלות שצצות במחשבות
|
לפעמים
חדל לשתוק הוא
לפעמים
אומר דממה
|
צורחת לעולם, אך איש אינו שומע
ממעיין נפשי אף איש אינו גומע
וכך לאט לאט, עם הזמן הוא מתייבש
ואין עוד שום דבר שמצליח לרגש
|
היית, ואינך עוד
הלכת, בלי לשוב
בכית, ודמעה קרה
בליבך, הכ"כ כאוב
|
דמעות על הלחי
שכה אהבת לנשק
דמעות, מה רב הבכי
לא יכול להפסק
|
יש מספר דרכים להביע אהבה:
דרך המעשים, דרך המילים ודרך הכתיבה.
|
אבל אין על האהבה
הזו שלנו, שנינו
היא מתארת היטב
את התמכרויותינו לעצמנו.
|
אם אשב בביתי ואבכה
בוא תבוא ותחכה?
גם אם ייקח לי קצת זמן?
דווקא אולי אז תביע עניין?
|
היא טועמת את דמך
היא נלקחה
מהאמת שבתומך
|
על גגות ירוקים
אשב ואשוט
עם כנפי הדמיון
זיכרונות מתוקים
יהפכו לסיוט
בלי הגיון
|
והגוף שלי לא שם,
גוף נצמד לגוף
מרגישה כל נגיעה
בכל איזור חשוף
|
אלה קולות כה כנים, קולות של אוהב
כי מצידו השני של הים
אתה קורא לי אלייך מבלי לשים לב
קורא לי לחצות ת'עולם
|
ובחלום מתוק אליי אתה מגיע
מנשק, מחבק, פשוט מאוד מרגיע
חלמתי שחזרנו, זה העלה חיוך
התעוררתי ונזכרתי כמה שזה הפוך
|
היא, חשוכת הילדים
אהבה אותו, כאילו בנה הוא
הוא, שגר עם הדודים
העריך אותה כאם
|
לכן הן לא מדברות, לכן ללא סוף הן שקטות
כשמנסה להתבטא, איתי הן משתטות
לפתע מתבלבלות, לא מסודרות נכון
ויוצאת שפה אחרת, חסרת כל הגיון
|
ולזמן קצר, מתחת למים
שוכחת שבחוץ יש מהומה
והרחש הזה, של זרם המים
משתיק את קולות המלחמה
|
מערבבים הכל בשני לבבות
מכניסים לחדר ונשאר רק לקוות
שבין השניים תתפח התשוקה
ואז התוצאה היא נשיקה מתוקה
|
לובש מדים
הכרכרה כבר מחכה
|
עומדת בחלון, מחכה שיבוא,
הנער שלא פתח את ליבו,
לאהבתי הנצחית, לאהבתי העזה,
שלאחר כשלונות, להתקרב לא מעזה.
|
בחלון הגשם דופק לאיטו,
כשרק אליה נתונה מחשבתו.
עם בוא הגשם קיווה שתשוב
הנערה שבשבילה היה האדם הכי אהוב.
|
את סירבת להאמין
חשבת, היא מטורפת
לא ניסית כלל להבין
את הרגשתה השורפת
|
סיפרתי לך הכל, ואת השקט את שברת
כשסיפרת לי את הכל, את כל מה שרק עברת
והייתי כה פגיעה, לא היה קל לספר
על כל מה שמשפיע, על כל מה ששובר
|
הקו כבר איננו דק
בגלל הפרשי המרחק
בגלל הרגש שנחנק
בגלל הילד שחמק
הקו בכלל לא דק
|
לשנינו די נמאס, אך לא רוצים לחתוך
מתביישים וממשיכים באותו סיוט ארוך
אתה כבר לא אוהב, אנ'לא מתגעגעת
אהבת מלכתחילה? את זה אנ'לא יודעת
|
ואני נכנסת לתוכך
ואתה מזמן כבר בי
הלב שלך פועם
באותו קצב כמו לבי
ואנחנו גוף אחד
טהור, מדהים, מושלם
רוצה שיימשך הרגע
ושנישאר כך לעולם
|
זה נשמע לי די דחוף, לא ידעתי מה לחשוב
פחדתי שתגיד שלא הפסקת לאהוב
|
היה לי משעמם, אז התבוננתי בזמן
שעובר על ספרות שעון היד הקטן
עקבתי אחר כל שנייה, כל דקה,
לשנייה הבאה חיכיתי בשתיקה
|
משאירה אותך לישון, היה לילה ארוך
צופה בך ישן, אתה מחייך ברוך
|
כשתדע לבסוף מהי הקרבה
תדע גם שאתה אוהב...
|
היא סיפרה סודות כמוסים
על אהבה ועל כאב
והוא נהיה מכור
למבטה שובר הלב
|
אומרים שהזמן מרפא את הפצעים
אז למה עם הזמן פצעי הלב לא נרפאים?
חלקיקים של זמן עוברים ללא הפסק
הראש טיפה שכח אך הלב לא מתנתק
|
אבל לא אבכה עליך, אלא רק על עצמי
על זה שעלייך שפכתי את דמי
על כפיות טובתך, על כמה שאהבתי
על הימים הארוכים בהם כ"כ כאבתי
|
התחלתי שוב לחלום אותך
נחמץ לי הלב כשאני לא לידך
חזור אליי, ידיי פתוחות לכיוונך
בוא ואל תלך, אהיה לנצח רק איתך
|
במשך זמן מה הם לא התראו יותר
והוא אז כבר חשב שהוא הצליח להתגבר
אבל אז, בשנייה בה שוב ראה אותה
הבין שלא ממש שכח את טעם נשיקתה
|
לא יכולה לספר, צריכה לסבול לבד
לא נשאר עם מי לדבר, אין לי אף אחד
צריכה להעמיד פנים שהכל אצלי בסדר
אין איש שיודע שיש הרבה מעבר
|
בלילה חולמת רק עלייך,
כדי שלא יהיה לי קשה בלעדייך.
חולמת עלייך בהקיץ גם בבקרים,
כדי שיהיה לי חם, גם בימים קרים.
|
ישבתי על החוף,
ממש על קו המים
מסתכלת על האופק,
הבדל של מים ושמיים
|
אך בלילה בהיר אחד חלמתי את דמותך
היית כה מתוק, מהמציאות כ"כ שונה
|
האינטימיות שהייתה כבר איננה
המגע החטוף, הלחישות
מבטים רעבים, הם שבעו כבר
המילים מלאות חששות
|
לכן עליו הייתה חייבת להתגבר
אבל לא רצתה להיות עם אחר
יצאה לבלות, הוא לידה בכיסא
ידעה שתצטער על מה שתעשה
|
חשופה
לאור ירח מתוק
ואתה
כל כך מר ורחוק
|
ילדה שלמה, חיוך שבור
בהבעת פנים קפואה, עמוק הוא קבור
חלקיו היו פזורים ברחבי העולם
אך חלק מסוים, נותר עדיין נעלם
|
לא ישנה לילות, כואבת בימים
היינו כאחד, היינו כחולמים
אבל עכשיו אני לבד, נשארתי עם עצמי
ואתה מצאת מישהי שתתפוס את מקומי
|
להסביר ללא מילים, לבכות ללא דמעות
להרגיש ללא מגע, להבחין גם בלי לראות
להשלים בלי לחשוב, לקבל בלי לדעת
לצעוק ללא קול, לאהוב בלי לגעת
|
הבנתי, שהתייסרתי לשווא
התכוונתי, אבל הוא לא אהב
הוא אמר לי כמה שהוא אוהב
וכששתקתי, הבנתי כמה זה כואב
|
כ"כ בודדה, למרות שהיא לא לבד,
מרגישה שלליבה לא מבין אף אחד.
העולם כ"כ מכאיב, המציאות כ"כ שוחקת,
וכך מהעולם היא לאט לאט נמחקת.
|
ירח מלא, התחלה חדשה
היא בחולצה מכופתרת לבושה
ג'ינס צמודים לגוף, כהים
מגפיים ארוכים, לא נמוכים לא גבוהים
|
מתפרקת
כשאין מי שמקשיב
מתחמקת
זה קל יותר מלהגיב
מסתגרת
לא רוצה לצעוק יותר
מתעוררת
מחליטה שוב לוותר
|
אבל הפחד גדול
רוצה הכל לשכוח
מנסה אך לא יכול
את המכסה לפתוח
|
כי הכל כ"כ
בלתי נשלט
הדף מתמלא
בכלום מוחלט
|
חשבתי - עם הסוף תבוא ההקלה
גיליתי - זה טעות, וזו רק ההתחלה
קיוויתי - הדמעות ישטפו את כאב
רציתי - שתאמר שוב שאותי אתה אוהב.
|
לכן כמעט ולא הבחנתי
לקח לי זמן עד שהבנתי
לא להתחמק, כי הכל כבר השתנה
צריך כבר לקבל, זה לא קרה בכוונה
|
כשאמות, זכרו כי תמיד הייתם איתי
ברגעי האחרונים, בדממת שתיקתי
|
אתן לזמן לעבור
ולעשות את שלו
לרפא את הכאב
שנגרם רק בגללו
|
אתה החלטת להיות עם מישהי אחרת
לא באמת יודעת, למה אני לא נשברת?
חשבתי שאבכה, שאצרח, שאברח
|
לא רוצה שתתלהב,
לא רוצה שתתקרב
לא רוצה להיות איתך
מספיק לי לידך
|
ועכשיו, גיליתי שהוא שוב לבדו
|
נלחמת במים, מנסה לעלות
אבל כמעט החמצן נגמר
נשאר לי עוד כ"כ הרבה לגלות
אבל שום זיכרון לא נשמר
|
השקט מסביב
היה שליט יחיד
למרות ההמולה בחוץ
היה שקט תמיד
|
כאילו מעולם
לא היית שלי
וכל מה שהיה
כבר איננו - בגללי
|
שנאתי אותם
בלי כלל להכירם
|
שיחה קצרה
בלי הרבה סיפורים
בלי מילים, בלי מספרים
|
לו רק היית יודע
את מה באמת מרגישה
אולי שוב היית נוגע
ואומר אהבה בלחישה
|
כף ידך על עורי, אני מתמוגגת
על כל רגע אתך אני מתענגת
מסתכלת על פניך, מתבוננת מקרוב
לא ידעתי בכלל כמה אפשר לאהוב
|
היא שוקעת עמוק
מתכנסת בשקט
בתוך ראשה
בלי קול היא צועקת
|
מתוך שינה פתאום מחייכת
עיניה הכחולות עודן עצומות
|
מים מטושטשים, בהם דמות לא ברורה
המים נקיים, והדמות כה עכורה
|
יום אחד, במקרה, באמצע סערת גשמים
נפגשו להם השניים, ניצוצות, גלים חמים
המפגש היה מפתיע, וכלל לא היה צפוי
הים מיד געש, החשמל נשאר שפוי
|
היא
הוא
כמו מכור לאהבה רק אלייך משתוקק,
בלב קורא רק לך, אבל כלפי חוץ רק שותק.
הלב זועק אותך, הנשמה אותך חובקת,
בכל חלומותיי אותי את מנשקת.
|
זו לא אשמתכם, אלא רק אשמתי
רק זיכרו מי אני לאחר מותי.
|
ואני פה יושבת
עליך שוב חושבת
עדיין פה, כואבת
ואולי גם טיפה,
טיפה עוד אוהבת
|
זיכרונות מהעבר חרוטים בעץ
מזכיר לי התחלה, מזכיר גם את הקץ
|
חבויה בצללים
אפופה במילים
חסרת הרגלים
עטופה בחבלים
|
משהו בי כואב גם כשהכול חסר תחושה
כשהעולם רטוב ממים, אני כה יבשה
משהו נובל בי גם כשהכול פורח
והכול, אבל הכול כי אותי אתה שוכח
|
בזרועותייך מאושרת, שוכחת מכאובים
והחיוך, רק הוא שולט, האם כך אוהבים?
אבל משהו מונע, משהו בולם
אותנו מלזרום, מלהמשיך להתקדם
|
"ברגע שבאמת תצטרכי
אהיה שם תמיד", הבטחת
והרגע הזה הגיע
ואתה אפילו לא טרחת
|
כשהרכבתי אותם
כל העולם נרדם
כל החי פתאום תם
כל קול רוח נדם
|
אני לא יכולה לאהוב יותר
כ"כ קשה והכאב לא עובר
|
אז רגע, התבלבלתי
מתי יוצא היום?
צחקו לי ואמרו
היום היה שלשום
|
כשיש כל כך הרבה להגיד
אבל אין מה לומר
זאת בעצם התחלת התחושה
שהכול כבר מזמן נגמר
|
כי כמו הפרחים בשיאו של הסתיו,
כמו שמהשמיים לפעמים נופל כוכב,
כמו נר שדועך לו אט אט,
ככה נסוגה אהבתנו בלאט.
|
חיכיתי שתחליט, אבל זה לא פשוט
כנראה שלאהוב אותך זה לעשות טעות
ועכשיו כואב בלב, הנשמה שלי מדממת
בפנים אני צועקת אבל כלפי חוץ רק דוממת
|
בגידה,
וכאב,
אכזבה ללא סוף
|
החום עולה, בגדים יורדים
לאט... לאט
בחוץ החורף קצת הקדים
הכל שקט, כמעט
|
עוד פעימה נעצרת
כשאני אלייך מדברת
כשעיניי בוחנות אותך,
אני מנסה להבין מה עובר במוחך.
|
מחשבות על המחר
בראש כבר מאתמול
היום כמעט נגמר
בשעון אזל החול
|
למרות יופי השקט שמחוץ לחלוני
בתוכי יש רוח קר, עמוק וקולני
אני שרויה בסערה, עם פרצי גשמים עזים
ועננים כבדים בלב, כמה הם מרגיזים.
|
ועכשיו תור הדמעות, עם המליחות הכה מוכרת
ואז בלית ברירה בהכל היא שוב נזכרת
והכל צף ועולה, הזכרון כ"כ גועש
זו הרגשה שמעיבה, זה הרגש לא נוטש
|
מדי פעם, בלילות בודדים
כל שבורי הלבבות מתאחדים
נפגשים בשיא הלילה, כשהרחובות ריקים
בוכים את עיניהם, את גרונותיהם הם צועקים
|
אבל דמעות כמו שלה לא ניתן להסתיר
הן צורבות כמו שריפה את הצלקת שהותיר
הפצע מדמם, בוא תזרה עליו עוד מלח
עוד הזדמנות לאושר, אותה אין איש שוכח
|
ודווקא שם, בתוך הרעש
היא מוצאת את השקט שלה
|
מעולם הקמטים
אל עולם המתים
כמה חד המעבר
|
שמיים נקיים מציפורים, אך מכוסים עבים כהים
אנשים רבים במעילים נראים כמעט זהים
סוף עונת הנדידה, וקר כ"כ כ"כ
נהנית מכל רגע, למקרה ויישכח
|
על שברים ורסיסים
אני פוסעת
לא מוצאת את הסיבות
לא לדעת
|
בשעת לילה מאוחרת
כשפנסי הרחוב כבר מזמן דולקים
אני יושבת ומהרהרת
על ימי תום לא רחוקים
|
אני פרח שנבל, כי האור שלו כבה
פרח קצת עצוב, פרח אהבה
פרח בלי פרפר, כמו לילה בלי כוכב
זהו לב שבור לאדם כה מאוהב
|
חלמתי חלום על פרח שבור
עם גבעול ארוך, כמו צוואר של ברבור
אך לכל אורכו באמצע יש שבר
ורואים את ליבו, אך לא הרבה מעבר
|
אני צוחקת לך בפנים,
התגברתי עלייך כבר מזמן.
כשאתה רואה אותי אתה בעננים,
ואני כבר איבדתי עניין.
|
מרחוק שוב שומעת קולך
מחפשת מסביבי, אך לא רואה אותך
כנראה שזה קולה הרם של שתיקתך
שאני שומעת כשאני לא לידך.
|
על חוף של איזה ים
בתוך ארמון מחול
יושבת נסיכה
ומציירת במכחול
|
כל הזמן ישבנו והיית לי מספר
סיפורים על שאתה מתאהב מהר
אך לא סיפרת אף פעם כמה זמן עובר
עד שאתה שוכח ולבסוף גם מתגבר
|
הקיץ מתקרב, ואנחנו מתרחקים
הימים שבלעדייך יהיו עוד יותר ארוכים
אין מי שיחמם, כי אתה לא לידי
יושבת וקר לי, שוב אני לבדי
כי גם בשיאו של הקיץ, אהוב שלי יקר
כל לילה בלעדייך הוא לילה כל-כך קר
|
אומרים עדיף לאהוב ולאבד
מאשר לא לאהוב בכלל
אבל מה קורה אם כאב האבדן
הוא פשוט כאב בלתי נסבל?
|
אל תמות
תשמור עצמך בשבילי
לא טעות
אתה חלק מחיי, מגורלי
|
אתה לא רק חצי, אלא כל כולי
רוצה להיות שלך ושלעד תהיה שלי
כל שיר שמתנגן מזכיר לי אותך
את העיניים, החיוך והחיבוק שלך
|
היא רדופה בחלומות, המחשבות הופכות אמת
ולאט המציאות שוב מתחילה להתקמט
היא מפסיקה להבחין בין אמת לחלומות
שתי הסביבות נראות לה כה דומות
|
מגע לוהט, רגש קר
אח עוזב, חבר נשאר
טעם מר, חיוך מתוק
נא לא לדבר, נא לא לשתוק
|
בגוונים מרהיבים של אדום וצהוב
אי אפשר את הלהבה לא לאהוב
וכולם יושבים וצופים בזרימה
של להבת האש, שוכחים - היא לא תמימה
|
את עצמך את לא אוהבת
ונלחמת על קיום
אם חייך יסתיימו
דמעה איש לא יזיל
|
אם היית תוקע לי סכין בתוך הלב
אז המוות הנפשי, היה מהיר ובלי כאב
אם היית יורה בי מאקדח אפור - שחור
אז לא הייתי צריכה את כל הסבל לעבור
|
אאסוף בכוס את כל דמעותייך
לפני שיספיקו להגיע לשפתייך
לפני שיהרסו את מתיקותן במליחות
לפני שיספגו מהן את כל הלחות
|
אמרתי שאוהבת
ושרק עליו חושבת
והוא שתק
הוא הודה רק במותי
כי הוא אוהב אותי
ונהיה כה מנותק
|
ובעוד קצת פחות משלושה חודשים
נחליף מילות אהבה וקידושין
נעמוד תחת חופה עם קרובים
ועוד המון אנשים שאותנו אוהבים
|
כשהכל כואב וכל דבר מכאיב
כשהדמעות לא מפסיקות את הכר להרטיב
כשכולם בורחים ואף אחד כבר לא נשאר
כשהחיוך שלך נהיה כה נדיר, זה כבר מוזר
|
לשחרר לא מצליחה
דמעה קטנה את שוב מוחה
לצאת מתוך החשיכה
כולם אומרים שאת צריכה
|
עוד חייל עטוף בדגל
נטמן באדמה
עוד משפחה באבל
מבקשת נחמה
|
הוא הכאיב ופגע
והיא בוכה דמעה נוגה
כי השתנה לו המגע
הוא נהיה כבר משוגע
|
רוצה רק לספר מה שמרגישה
לך רק להוכיח שאני לא אדישה
לרגשות שלך כלפיי, לרגשות שלי כלפיך
רוצה רק שתדע מה מרגישה אליך
|
מסרבת להשלים, רוצה רק להכחיש
את זה שאהבה כלפיי אתה כבר לא מרגיש
עשיתי את הכל, כל מה שרק אפשר
בשביל שתהיה בזרועותיי רק מאושר
|
טובעת בעינייך,
מנגבת הדמעות,
חולמת את שפתייך,
רק אותך רוצה לראות.
|
תמיד אני מוקפת אנשים
אף פעם לא בלי אף אחד
אז איך זה שרוב הזמן
אני מרגישה כ"כ לבד?
|
היא לא מטופחת
ולא מגלחת,
כן היא קצת גם מוזנחת
לפחות מתקלחת
|
אהבתי, הערצתי, לכן קשה לשכוח
מחפשת לי מהות, אני שוב ללא מנוח
למרות החושך שבחדר, אני רואה דמויות
אלו הן דמויות שלנו, בתקופות כה רוויות
|
הן היו שתיים, שתי אחיות
בנות חמש - עשרה, הן תאומות
אחת טובה יותר, אחת טובה פחות
במראה החיצוני כלל לא היו דומות
|
מה קרה לחיים הטובים, חיים ללא עצב וכאב,
ששמחה ואהבה ואושר גדול מתפרצים מהלב?
אנו לא יודעים מה עלינו אתה חושב,
נכון! אנחנו לא שה תמים, אך גם לא הזאב.
|
מעבירה אצבע רועדת על שפתיי
ולראש פתאום עולים כל זיכרונותיי
|
דווקא כשנדמה שכל החלקים מסתדרים במקומם, והפאזל כמעט מושלם -
אתה בא והורס את הכל.
|
אז אתה אומר לי שאתה אוהב, וזה די מוזר האמת, כי אני מבקשת ממך
להוכיח, ואתה אומר לי שאין לך איך.
|
שמה איפור
ומוחקת אותך מעליי
מסתירה את סימני אהבתנו
שמעולם לא הייתה
|
אני עדיין מחכה ליום בו אגלה שדמיינתי הכל... שדמיינתי אותך.
|
אתה ישן, ואני מניחה את ראשי על חזך. שומעת את פעימות לבך
הקצביות, ומבינה.
|
גשם יורד בחוץ, הטיפות מטפטפות בין אזעקה לאזעקה.
או שמא אלו האזעקות שמגיעות בין טיפה לטיפה?
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
עשו מחקר
והוכיחו שזה
עוזר לחיזוק
החניכיים.
-חרמן
מפאלו-אלטו מנסה
לשכנע אחת לרדת
לו. |
|
