|
בעקבות איי השמש
מה מביא בחור תל אביבי ממוצע, לצאת למסע בלב ים לבדו
בלי כל תכנון מוקדם, ולגלות עולם חדש אשר לא ידע על
קיומו- עולם המים.
מסע מתחיל הרבה לפני שאדם עוזב את ביתו עם תרמיל,
ומסע לא נגמר לעולם, אלא כשנגמרים החיים. הוא קשה
בעיקר מפני שלגוף קשה, הרי הגוף חי ו"שואף הרגלים",
והנפש, "נושפת" אותם, את ההרגלים החוצה...
"מסע בעקבות השמש אל איים אבודים. טיפות של שמש
זולגות להן על פני המים הרכים וקסם נוסטלגי מיוחד
מביא אותי בדרך הים אל מקומות חדשים, אל קבוצות איים
קטנות ולא מוכרות..."
"אנא מכם, ציקדות, זבובים, יתושים, החרישו. להרף עין שקוט, נהר
השיטפון! רוח יקרה השקיטי אף את ולו להרף עין! החרישו כולם,
למען יישמע קולי בינות ההרים והעמקים וינשא מעל עד אהובי..."
|
יום חמישי אחה"צ, טיסה 728 יוצאת משדה התעופה של האי המרכזי
מאהה בקבוצת איי סיישל לכיוון פריז, המטוס עמוס. מזג-האוויר
נאה. זוג צעיר עם תינוק, מלווה בשתי דיילות נאות, ניגש אל בחור
צעיר...
|
בת הדייג הייתה בת 17, יושבת בקצה המזח.
|
הרי אני בעצמי לא מאמינה לכך, עורך דין מלונדון מתקשר אליי
לסלולרי וקורא בשמי הפרטי, מאין הוא יודע את שמי הפרטי ואיך
הוא בכלל הגיע אליי, מחפש אותי... וממתי יש לי קרוב משפחה רחוק
מלונדון, ועוד אחד שמתכוון להוריש לי את כל הונו הפרטי
|
בחדשות השעה עשר בבוקר החלו שדרני הרדיו להודיע לראשונה כי כוח
אלקטרומגנטי אדיר מימדים עצר את המכשירים האלקטרוניים כולם
מלפעול: תאורה, מחשבים, מכשירי החייאה, חימום, קירור, הקפאה,
רמזורים, מתקני פיקוח ובקרה...
|
מכתב וידוי שמצאתי על המדרכה, לצד בדל סיגריה ששרף וחרך מהדף
מבלי שפגם בכתוב:
|
ואז צחוק גדול הקפיץ את אוזני משפורפרת הטלפון, אוו סלבה ידידי
היקר, בוודאי כי זה אתה. ידעתי כי מדענים הם עופות מוזרים אבל
בעוף מוזר כמוך לא נתקלתי מימי חיי.
|
"לא רוצה לברנד. לא רוצה לברנד. לא רוצה לברנד." מלמלה לעצמה
יעל בת השש, ישובה על השטיח בחדרה, אוחזת בחוזקה את בובתה
הקטנה בדמות ילדה קטנה עם תלתלי זהב ועיני תכלת גדולות, ממש
כמו אלו שלה, מצמידה אותה אל חזה ומתנדנדת עם פלג גופה העליון
קדימה ואחורה.
|
היללות התגברו והתגברו ונדמה היה וכל רגע הזאבים תופסים אותנו.
ואז שמעתי מאחור את נביחותיו של דון. 'אוי לא' חשבתי לעצמי, הם
תפסו את דון, עצרתי לרגע, נאחז בשתי ידיי בגזע עץ, מתנשם
כמטורף
|
שלום לך קרן אור 25! אני ממש שמח לגלות שאת קיימת כי את היחידה
שקיבלה התאמה מלאה איתי. אז אם הגורל הפגיש בינינו, מי אנחנו
שנגיד לו לא?! להתראות בקרוב, דניאל.
|
הייתה לו מין תכונה כזו שצלקות העבר רק חישלו אותו כך שהוא יכל
אפילו להתפאר בהם אם רק היה שכזה, ואלו, הצלקות שבלבו הפכו
אותו לקשיח וגס יותר ממקודם. למשל, יכל הענק להצהיר בפני
העולם, "הנה אני, איש גדול אנוכי, גורלי נגזר עליי מראש אך דבר
לא יוכל לי", אך עתה,
|
. ואז החל הוא להאיץ בטירוף. נבהלתי. הבנתי שעלי לעשות משהו,
ומהר! כך שמבלי לחשוב הרבה זינקתי קדימה. הוצאתי את מפתחות
הרכב מהסוויץ, זרקתי אותם מהחלון, פתחתי את הדלת וקפצתי
מהרכב...
|
יש אנשים שלא יודעים לקבל אהבה. העולם הוא גן עדן של שוטים, של
מפלצות ומלאכים שהופכים אותו לגיהנום. אבל, אולי יום אחד כבר
לא יתעללו בחיות ולא יעשו עוד ניסויים בבע"ח, האנושות צריכה
לעבור תהליך התעוררות קולקטיבי
|
יהודי בודד הוקף קהל רב. בוחנים היו אותו כמו חיות פרא וצועקים
לעברו מילות גנאי כמג'נון ומהבול. הצעיר הישראלי היה במצב של
שיכרון חושים, מתפלל לאלוהיו וצועק השמיימה. פניו היו מעוררי
יראה, כמו לא היה כבר יצור אנוש.
|
לא מעט זיכרונות יש לי מהוריה של אמא. כמו הכוס במקלחת שהייתה
מונחת דרך קבע על הכיור, בה נהגה סבתא לשים את השיניים התותבות
שלה, ובכל פעם שרצינו שתצחיק-תגעיל אותנו באחת הופתענו מחדש
לראות אותה מוציאה את סט השיניים התותבות מתוך פיה
|
בטח שאני בן אדם רוחני, הרי אני לא שונה מהאחרים, ובתור ייצור
חברתי אני מתאים את עצמי לסביבה, מתקשר, מושפע, משפיע, יוצר,
הורס וגם עם אני בעצם מכונה להעברת גנים וממים אז לפחות שאני
אהנה מזה. 'אני חושב מה שמתחשק לי, משמע אני קיים'.
|
אני זוכר את דודי מוישל'ה... מוישל'ה המשוגע קראו לו... שנהג
להציץ לנשים אקראיות מתחת לשמלתן... זה לא היה כל כך נורא...
אפילו משעשע... עד לאותה אחת... תרצה... שגמלה אותו משדיו...
לאחר שהכתה בו עד זוב דם והובילה לאשפוזו...
|
השדה היה רוחש והומה מלחישות, אם הייתה זו הרוח שהספיקה כבר
להעביר את השמועה או היו אלו כל צמחי הבר עצמם שהתלחשו בינהם.
הרי שעתה כולן כבר ידעו. עירית חולה, נשבר לה...
|
אני אוהב אותה. אני אוהב אותה בכל ליבי ובכל מאודי. אני אוהב
את הגוף הלבן, אני אוהב את פני הילדה הנצחית, היא בהחלט נמנית
על אחת מיצירת המופת של הטבע. כליל השלמות מכנים זאת... זקיפות
הקומה, היציבות, הצוואר הארוך והדק, האצילות האופיינית כל כך
לרקדנית בלט...
|
הרבה אנשים שותים יותר מדיי, לרוב כאלו שמפליגים לבדם, הו, אז
הופך האלכוהול להיות להם לאוהב ולאויב. מעבירים איתו את זמנם,
נושקים פה אל פה ושוכחים...
|
People like us, they think too much
There is to calculate:
If I can afford your beauty
|
Bird want to sing, monkey want to play, child want to ask
'when, when, when?'
Monkey wish to eat, bird wish to fly, child wish to know
'why, why, why?'
Monkey need to rest, bird need to poo, child need to know
'who, who, who?'
|
Quero pular, rolar
En descenso alpes marrom
seus olhos bonitos
Voce e pra mim uma loba sagrada
Voce e pra mim uma mae terra
|
אוהב, לא אוהב, אוהב, לא אוהב
|
אותך מחפש בדמותה של אישה, בדמותה של גברת
אותך מחפש בצורת מתחסדת
עם סטנדרטים גבוהים ודרישות בשמים
|
אז תקשיבי לי לרגע אם אפשר להקשיב למה שכתוב
כי אני מזמן את הלילה לכתוב לך שיר הנודד באישון הערפל
|
מביט בשתיקה כואבת
על זיו פנייך הקורנות,
על לחייך האדומות,
|
רוצה לקפוץ, להתגלגל
במדרונות גבעות חומות
עינייך היפות
את לי זאבה קדושה
את לי אמא אדמה
|
רוצה לקפוץ, להתגלגל
במדרונות גבעות חומות
עינייך היפות
את לי זאבה קדושה
את לי אמא אדמה
|
התעללות של הדימיון, משתוללת בחלום.
|
נופים מתחלפים תחת שמיים כחולים,
עוד מעט ואגיע, החיים אותי לוקחים,
איש ירוק מאותת לי להמשיך בחיי
להסתכל קדימה, לעבור את הגיא
|
רציתי להתקרב- ורגליי רועדות
רציתי לחבק- וידיי משותקות
רציתי לנשק- ושפתותיי יבשות
רציתי לך לומר- ובאוויר דממה
|
קדושה את לי מיין
מבורכת משבת
אשת חיל מי ימצא
את בשבילי - תפילה!
|
היום היא ואני נפגשים בגן.
התגלחתי ,התלבשתי ,התבשמתי.
היום היא ואני נפגשים בגן
התרגשתי
|
אז בוא ונחייה פשוט - פשוט נחייה
נראה לעצמנו שלחיות זה תמיד עכשיו
אז בוא ונחייה פשוט - פשוט נחייה
נאמר לעצמנו שלחיות זה פשוט וקל
|
מביט בשתיקה רכה
על עלעלייך הירוקים,
על תלתלייך הזהובים
|
אני מאושר!!!
כל כך מאושר שאושרי כבד מנשוא
הלוואי והייתי מוצא מישהי לחלוק עימה את האושר הזה
המכביד עליי כל כך.
|
ניסיתי חזק, ניסיתי לזכור
ניסיתי כל כך, התפוצץ לי הראש
|
ישנה חידה ידועה "מה יש יותר בעולם: עליות או ירידות?"
ואני שואל ועונה, "מה יש יותר בעולם: שאלות או תשובות"
|
בן יקר שלי, האם אתה מכיר את אבא שלך?
אני אבא שלך.
יש לי כמה שאלות, בני.
|
לא מבקש כי יקראו על שמי בניין
מבנה אפור וצר שמסתיר את הים
|
הוא ניגש אל התינוק והרים אותו בשני ידיו, מנענע אותו קדימה
ואחורה כמו קד לשמים ולארץ, אז הביט דרך כתף שמאלו וראה אותך,
אוחזת בידיך בסורגי חלון בית הכנסת.
|
הבן צילצל לי אבא אני בבלינסון, היא נפטרה ואני לא יודע מה
הרופא מסתובב לידה, אז הבנתי ש... הוא רוצה לגנוב כבד... וכל
מה שיוציא לה ושאני הגעתי הוא צעק, קודם כל אמרתי שתוק.
|
כמה פעמים בחיי התוודעתי אל הנייר על זיכרון זה, שואפת בחוזקה
את הסיגריה אל ריאותיי ועם השאיפה האחרונה הייתי מציתה את
זיכרון הווידוי.
אפס, זהו מכתב ווידויי האחרון
|
"צפוי אתה לחיי נדודים וסבל, גורלך כגורל העם היהודי כולו,
רצוף ייסורים, תלאות וסבל", צמרמורת אחזה בגוי מהצוואר מטה
כשהיא המשיכה וניבאה בקולה בעל המבטא המזרחי, "אך עם זאת צפוי
עתה לגלות דברים שנסתרו מעיני אחרים ולנחול הצלחה ודעת שיוערכו
על ידי רבים אם לא
|
אני צמחונית, לא אוכלת בשר, אבל מדי פעם אוהבת לאכול פירות-ים
עם יין אדום עדין. מה שכן, אני לא אוכלת תפוחים, כי זה פרי
הדעת.
|
Have you ever seen rings in the eyes of a cat, foam in the
nostrils of a mouse,
|
''Take a dip breath before you start playing Triz. Make sure
the door is locked and your mobiles are off so nobody will
disturb you in the middle. Why? In one minute you will
understand it all... The truth is that if you are not brave
enough, it is better
|
התיישבתי ליד הדלת האחורית בצד החלון, מתבונן החוצה על אלו
שנשארו להם בתחנה. מסיט מבטי פנימה באיטיות אל תוך האוטובוס,
וחושב על המודעה שתליתי בנמל בהרצליה: " סטודנט צעיר מחפש
יאכטה להפליג בה, לא משנה לאן". (מתוך הרומן "בעקבות איי
השמש")
|
באחד הימים נפגשו הדברים להם עוד לא כינה האדם בשם ודנו בשאלה
האם יתגלו לפניו.
|
שוב בחומוסייה אחרי השחייה בים עלתה אותה שיחה בעקבות עוד כתבה
בעיתון על אחד שהצליח להתגבר על המחלה וזכה לביקור של ליידי
פורטונה אצלו במיטה.
אז נכון, כולנו גיבורים ולכולנו יש חלומות אבל לפני זה, אני
ממליץ בחום, אל תאמינו לסיפורי אגדות, עזבו שטויות, לכו לי
|
מעשה באדם חולני
בשבילן הוא נסיך חלומי
נערות מתבגרות, אהבות מזדמנות
בשבילו כולן הן זונות
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
להלן חיי המין
שלי:
מתוסכלת מינית |
|
