|
ג.י. מנדר הוא משורר צעיר המבלה את רוב זמנו בנגינה
על חליל רועים בפני עדרי בקר בגליל. כה צעיר, וכבר
הוא זכה לראות יותר חרא וזוהמה בחיים, ממה שרוב
האנשים יזכו לראות.
בינואר 2002 פירסם את ספרו "כתמים של אשל", מקבץ של
שיריו האחרונים- שזכה לפריחה מפתיעה. מאז החל מפרסם
את שיריו בבמה. ישמח לביקורות ולשאילתות.
"אתה נחש שפל...
אתה התחב, התחב...
אתה הכיסוסית החוסמת את זגוגיות עיני..."
|
"בצריף נידח בגוף שהזמן חרך
כלואה נשמתי.
בחסות החשיכה אני מגשש
מפלח את דרכי
אך האפילה בעינה נותרת"
|
הוא שומע את מחוגי הגורל
מתקתקים בראשו
בוחש בשפמו, ומהרהר...
מכונית תופת צהובה בלב העיר
והוא- הוא ינסה לעצור אותה..."
|
אחוז אימה
מבועת עד עמקי נשמתך
מתרוצץ כקרנף רצוץ קרן
על הדשא בחוץ
|
הסטלה החלה יורדת עלי-
אט אט, פי הפך באר יבשה-
מזרקה נטושה ברחוב חד סיטרי,
מרוקנת ואלמונית.
|
"ילדות של עלים ירוקים וסיבים לבנים,
נוחות, חיבוקים של אמא.
להלחם על הקיום המובן מאליו
שמותנה לפתע בתנאי
כאשר הסתם זוכה לתכלית
והגבולות מטשטשים אל מול המטרה...
היו שלום אחיי ואחיותיי"
|
וודקה היא קטטר זול של הקיבה.
היא חודרת בקושי
דרך חיכו של אדם בר טעם
מסתעפת במורד גרונו-
אורח לא רצוי.
|
"בחיפושי אחר מנוח, מחבוא לא אמצא בן הזרדים הלוהטים.
בלחש הגחלים אמונתי כבתה.
נצלה בלהבות הגהנום
האשם הוא השמן שמבעיר את מדורת מצפוני."
|
אל תגידו שהתירס הוא תמים
אל תעשו מהעגבניה מלאך
|
שקט בפינה
מחכה לשעת כושר
לקריאה נואשת
מחכה, מחכה.
היא לא תגיע.
|
כמו כדור האש הגדול בסופו של יום
אני שוקע אל התרדמה
צונח אל תוך ענן נוצות
סוגר את תריסיו של חלונות נפשי
האיזון הנחשק בא אל סיפוקו
|
אני הסבון הארור
המדיף ריח כל טוב.
|
גבינה עבשה באר שיבשה
מי עשתה את זה לנו
העשתה זאת אישה?
|
זכרונות אבודים של סעודות נשכחות
אוסף מושלם של מנות
מדביקות לשוני לחיכי,
ניחוחות שהיו, היו ואינם עוד
|
"כמו דג באקווריום עגול
סובב סביב עד שטיפת השפיות האחרונה
נסחטת ממנו,
את מקווה ששלהבת השיגעון תדלק בי."
|
הם נחרכים, סורחים אל מתחת למכבש החום הנורא
מייחלים לשקיעתם של השמשות שיוקדות מעל לגלימותיהם.
חומת הכסף שבנו מלאה פירצות אינסוף
שעריה החתומים נפרצו בלוח עץ, איל ניגוח מודרני
|
|
|
הטעות שלכם היתה
בזה שהרגתם אותם
בעצמכם. אם
הייתם אומרים
להם למצוץ לכם,
מעצמם הם היו
מתאבדים.
החבר של שלי
מסביר לאדולף
איפה הם טעו. |
|
