|
שלום...
שמי גלית
הדרך הטובה ביותר,
האמיתית ביותר והיעילה ביותר,
להעביר את מה שהלב חש - היא המילים...
לכן אני כאן...
מקווה שאצליח להעביר לכם כל תחושה ותחושה,
מקווה לרגש,
מקווה לעניין,
מקווה להשאיר טעם של עוד....
מאוהבת בלהיות אחוזה בקרקע,
מרגישה בקצות רגליי את תחושתה של המציאות,
ואתה קורא לי לבוא איתך למעלה,
קורא לי ואוחז אותי בחום וברכות...
|
כשלב מוכן להחשף אל האחר,
כשגוף מעז מעבר לגבולות,
|
מהר קרבות שעות של בוקר,
מתוך הלילה הסוער,
אולי זה יעלה ביוקר?
אולי אסור לי למהר?
|
חיים בלא צפוי,
ומצפים למתרחש.
|
האש הזאת -
אשר בוערת בתוכי,
חורטת בי כל רעד שהרגשתי,
|
מסע מטורף למציאות לא מוכרת,
זאת שוב אהבה בתולית ורכה,
כל כך עצומה וכל כך מעורערת,
מרה, חריפה, מכורה...
|
לעיתים אני שוכחת לאהוב אותך כמו שאתה רוצה,
לפעמים אני טועמת פרי אסור, ולפעמים על הקצה,
אני גולשת עם הרוח, ולא חושבת להרפות,
אותך אוהבת, אותך חולמת,
אבל אולי מעט פחות...
|
את נמצאת רחוק אי שם,
ממשיכה לך בחייך,
בין קירות אותם בנית
ומחשיבה אותם לבית.
|
שתיקה ממורמרת בתום ליל תשוקה,
שוב לובש את בגדיך וחוזר אל ידיה,
שוב לוחש לי מילות אהבה ורכות
|
עוד מעט,
יחלוף הכאב
ונחזור למה שהיינו,
לפני שראינו,
|
הדבר הטוב ביותר שקרה לי
שלפתע דרכך נפגשה לי
ושתי הדרכים במקביל, יד ביד
|
הענן מתעצב בדמעות רטובות,
והקור משתלט על הגוף והרגש,
היו אלף דברים שפחדתי לרצות,
|
תדליק את השמש שתזרח כמו קודם,
תוריד מפני מסיכה עצובה,
נשק אותי כך שימרח לי האודם,
|
|
|
העם עם הקורבן
אנתרופולוג
קליני
גונב לאורי
אורבך רעיון,
(לא בפעם
הראשונה) |
|
