|
 
אני, לשיפוטכם.
בערב סיגל נרדמה מול הטלוויזיה וגיל הרים אותה למיטה וחזר
לסלון לזפזפ בין הערוצים. הוא נחת על איזה שידור חוזר של משחק
כדורסל של מכבי ת"א לפני הפיינל פור ב2004. הוא התרווח על הספה
ובהה במסך. על קריירת הכדורסל המובטחת שלו הוא ויתר בשביל
אהבתו הראשונה, רוני.
|
הבן שלה בצנחנים, כמה שאמירה זו רווית גאווה היא מהולה גם
בדאגה עצומה. נדודי שינה ופחד מהנורא מכל הם כבר שיגרה בחייה.
עד אותו יום שישי בו הוא חוזר וחייה הם שלווים ומאושרים כי הוא
היה בטוח.
|
מאז שרונה התאבדה היא ראתה את דמותה התלויה נגד עיניה בכל רגע
קטן. לפני שהלכה לישון וכשהתעוררה באמצע הלילה.
בלילות כשישנה לבד, רונה הייתה מאחוריה תמיד. תמיד מגיחה
לביקור פתע. תמיד פניה איכשהו צצות מול עיניה.
|
למה לי אופטימיות עכשיו?
לקוות תקוות שווא?
לפתח ציפיות ולהתרסק?
להוסיף עוד זיכרון מצלק?
|
אני רוצה לומר לפעמים, שאני כבר לא חולמת עליך ועלי. אני רוצה
לפעמים, שזה יהיה נכון. לעיתים אני מגלה בעצמי דברים, שלא
ידעתי, שיש בי. אבל מה שקורה לעיתים יותר קרובות, זה שאני
מרגישה ריקנות. אני מרגישה כלום. או ליתר דיוק, אני לא מרגישה
כלום.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
