|
אני מאמינה שבסוף יהיה בסדר
ציפי לא סיפרה על זה לאף אחד, בתוך תוכה היא קיוותה שתרצה
נספתה בשואה, למרות שהיא ידעה שלא, זה מה שסיפרה לכולם, היא
העדיפה לדעת שהמצב של אחותה לא ישתנה כבר, שהיא מתהפכת בקבר
שלה כולה עפר, אבל במציאות תרצה התחתנה עם אציל עשיר ויש לה
שתי בנות שנורא דומות לה.
|
הוא מרים אותי באוויר וצועק לכל העוברים ושבים "תראו איזה
אשכוליות יפיפיות, בואו מייד, בעל הבית השתגע", אבל כל
האשכנזים מסתכלים עליו ברחמים ומרימים את השקיות שלהם עשרה
סנטימטרים, שישים לב שהם כבר קנו שתי באסטות לפני.
|
אז הסתובבתי מהר וראיתי שם חתול לבן עם מגבעת כחולה, מחזיק את
הפנס ומחייך אליי בשקט. הוא הביט אליי כמה זמן ואחר-כך שאל "יש
לך רברסי?"
|
"זה יהרוג אותך אם תסגור את האור בשירותים? כן?", הוא מסיט את
ראשו לחלון ואת מתרגזת עוד יותר, "כן?", את מגבירה את קולך,
"תענה לי כבר, זה יהרוג אותך?" "כן", הוא לוחש לך, "כן זה
יהרוג אותי,
|
זאת החכה של אלוהים, חייבת להיות שלו, מושטת ככה מהשמים ודגה
ג'ינג'ים וחולצות.
|
החיים שלי נורא קצרים ונוראיים, כמה מתוקה, ככה מסכנה. איך
שנולדתי סתמו אותי בתור נייר מגעיל כדיי לשמור על טריות או מה
שזה לא יהיה ואז הייתי צריכה לחכות בתוך הנייר הזה שבועיים עד
שאחד עם הפה הכי מסריח בעולם יאכל אותי, גם כן יאכל, מצץ אותי
פעמיים וזרק
|
חיטטתי קצת עם החנית בתוך האזור והוצאתי אותה בחוזקה. הסלובקי
הסתכל עליי לשניה, מכווץ את עיניו כדיי להתמקד בי ומת.
|
כל פעם, לפני שאני מתעלפת, ממש שניה לפני, אני נהיית כל כך
לבנה שאפילו כל מיליוני הנמשים שלי נעלמים, ממש נעלמים.
|
אני שתקתי, אפילו חיוך קטן התנסח של שפתיי, "את חמודה כשאת
נחנקת", אמרתי לה והיא הסתובבה אליי ובין שאיפה חנוקה לשניה
אמרה לי...
|
ואז, ביום שלישי אחד, הייתה רעידת אדמה איומה ואבא שלי החליט
לאן הכאב ראש שלו ורעידת האדמה הובילו אותו-הוא חוזה את סוף
העולם. הוא החליט שנבנה מקלט תת-קרקעי ונגור שם עד שהכל ייגמר.
|
|
|
