|
גלית בארי, חנונית גאה, נולדה בדצמבר 87, וגרה בראש
פינה מאז.
גלית לומדת בבצפר הר-וגיא ומאוהבת בנחל.
גלית נוטה להיכנס לויכוחים פילוסופיים שלא ייגמרו
לעולם.
גלית מכורה לכרטיסי גירוד.
גלית מנסה ללכת להרבה הופעות ומסיבות של
קיבוצניקים.
גלית משחקת הרבה שש-בש, ברוב הפעמים מפסידה.
גלית מאמינה שמוזיקה היא הדבר המדהים ביותר שקיים
ומנסה להקשיב לכמה שיותר.
לגלית קצת קשה עם הכתיבה שלה, היא לא מסתדרת איתה.
זה למה ממש חשוב שתגיבו. ביקורת בונה, לא בונה,
העיקר תגיבו, כדי שהיא תוכל לדעת...
ואם לא בא לכם - אז עזבו אותי באמאשכם...
ו.....הפינה של כלנית!
"גלית, תעשי לי מסז', הכי חזק שלך...
איי! לא כלכך חזק!"
pray that there's intelligent life"
somewhere up in space
because there's bugger all
down here on earth."
קמתי בבוקר עם הרגשה לא משהו.
|
We are here completely free.
we are here completely free?
|
לא התחלה.. לא סוף...
לא מדוכאת, אבל לא מאושרת.
לא מאוהבת, אבל בכל זאת קשה להיות לבד.
|
אני צריכה אותך. שתעטוף אותי.
שתעזור לי כשקשה.
שתהיה שם, בשבילי.
שתאהב אותי, מאוד. רק אותי.
|
ואני אפילו לא יודעת אם להישאר.
לרוץ קדימה, לרוץ כנגד הזמן.
לרוץ קדימה, לרוץ בלי לדעת לאן.
|
עוד מעט יגיע הקיץ ויהיה לה טוב
תמיד יש זמן להתחרט ולשנות.
כואב לה הראש, והיא שוב מזריקה...
|
זאת סופה של תקופה
היא הייתה מטריפה
אבל אני עייפה
|
לפעמים אני מרגישה שאני לא בעצם אני.
|
זמן. האם הוא עוד אחד מהרבה מימדים שאנחנו החלטנו לתת לו יותר
חשיבות ממה שבאמת יש לו? או אולי הוא בעצם הדבר הכי משמעותי
בקיום שלנו?
אז מהו בעצם זמן? אולי כנראה שזמן הוא מה שאנחנו עושים ממנו...
|
אני יודעת מה אנשים יגידו, שאתה הראשון והיחיד שלי, שאני
תמימה, שלא ידעתי שומדבר אחר, שאולי יש טובים ממך. אבל אני
בתוך-תוכי יודעת שאתה מושלם, אתה היחידי, אתה בחיר-ליבי.
וכן, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדייך... אני לא יכולה לדמיין
את החיים שלי בלעדייך!
|
תכננתי שזה יהיה השבוע חיפוש שלי...
למדתי בו המון, אבל אני בכל זאת לא קיבלתי את הסוף המיוחל הזה
שתמיד יש בסרטים.
אני אפילו לא רוצה שהוא יהיה טוב. העיקר סוף.
|
פעם ידעתי.
פעם ידעתי איך זה להרגיש שמחה, באמת באמת מאושרת.
פעם ידעתי בדיוק מה אני רוצה, ותמיד ידעתי איך להשיג אותו.
|
שורות אלו נכתבו, ללא שום כוונה ליצור משהו פואטי, או להעביר
מסר כלשהו (לפחות לא במודע). הם נכתבו אך ורק לשם הוצאת הרגשות
אל המחברת ותו לא.
|
ואם יתנו לי תרופות? אז מה? מה אני עוד אוכל לראות?
|
היום יומולדת...
יש פה סוד ישן חדש?
משהו השתנה? משהו החלים?
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
המוות הוא
תקווה
היחידה שנשארה
לנו בחיים
ליאו האיש העצוב |
|
