|
 215272730 stone
שורף לו ואולי לא? כואב לו ואולי לא? בזמן האחרון
הוא קצת אטום, מנסה לחבק את הרוח אבל גם היא חסרת
תחושה. בלילה נרדם על שאריות כוכבים שנפלטו ממנוסת
ירח. ביום הוא מסתובב עם משקפיי שמש כבדות המשקפות
את כל מה שלא עומד בדרכו והאישונים מורחבים מטעם
ההזיה. הוא מתלהט עם בואה של שמש באמצע קיץ מטורף.
המירוץ מתחיל...אל הסוף.
נגיעה אחת של רגע יד לופתת זרוע
|
כן, נדמה לי שזה קרה.
בדיוק אתמול, אחרי שאמרתי לה שאני אוהבת אותה, בדיוק באותו
הזמן שהיא לחשה לשפורפרת שהיא לא יכולה לחיות בלעדיי. הזמן
נעצר, כמו תמיד, בלי יותר מדי משחקים, בלי יותר מדי מילים,
פשוט נעצר; כאילו המפגש בין שתינו היה צריך להיעשות כבר
גלגולים
|
הדממה חוסמת כל נקודה אפשרית
|
|
|
סרקתי שמים,
סרקתי ארץ,
רציתי לעוף על
כנפי האהבה,
ליפול אל תהום
האכזבה,
לשחות בנהר
התקוה,
לתפס על הר
הפחד,
להיסתכל במראת
האימה,
לשתות ממעין
השיגעון,
אך יותר מכל
רציתי לחבק
אותך...
ואז מצאתי אותך
מזדיינת עם החבר
הכי טוב שלי!!! |
|
