|
תאמר לו בבקשה שאני אותה גלי שהייתה
מעולם לא השתנתי, בגילי סביר להניח שגם לא אשתנה
ספר לו שאהבתיו עד מאוד
תאמר שעדיין איני יודעת אם אי פעם אוהב כך שוב
שאיני יודעת אם אני רוצה לאהוב כך שוב
תמסור שעדיין אני חושבת עליו
שעדיין אני עוצמת את עיני ורואה אותו בעיני רוחי
ואל תגלה לו שאיני בטוחה אם אי פעם אפסיק לחשוב
עליו
שאיני בטוחה אם אי פעם הוא יצא לגמרי מתודעתי
תדרוש בבקשה בשלומו
ותאמר ששלומי טוב, שהחיוך חזר לבקרני
שאיני נכנעת עוד לעצבות בקלות.
אני יודעת שהוא ישמח לשמוע זאת
אבל תאמר לו גם שיותר קל לי כשהוא בניכר
תסביר שלעיתים קשה לי לדעת שהוא כאילו בהישג יד
תסביר שהתמימות שאבדה לו אבדה גם לי
תסביר שכל העניין פצע גם אותי
ספר לו שאני בוחרת לא לחשוב עליו יותר
ספר לו שאני בוחרת לא לאהוב אותו יותר
אם אפשר...
נסה להסביר לו שהוא טוב ורע גם יחד
שהוא אהבה מהולה בשנאה
שהוא אושר מעורב בכאב
ולבסוף תאמר לו שמסרתי שלעולם אנצור בלבי את שהיה,
ושאני בוחרת לשים את שהיה בקופסא סגורה,
ואת הקופסא לשים אי שם באחת ממגירות לבי,
ולקוות לדעת שהיא שם אבל לא להרגיש...
איך משכנעים לב שאוהב
לב שכואב
שזה שאותו במשך שנה מילא
והציף אותו בחום וחיבה
לא יכול להיות יותר חלק מההוויה
|
מוטלים בשלווה על מצע כחלחל
ואין לא עבר, לא עתיד וגם לא סביב.
באותו הזמן יש רק את אותו הרגע...
|
ובשעה שהוא נסע
הרגשתי כי נמצצה ממני ההוויה
עד לטיפתה האחרונה
והייתי אליו כל כך רעה
כי רק כך יכולתי איכשהו לשאת את הפרידה
|
|
|
הפלסטיקאים
מעטים, הו, כל
כך מעטים! |
|
