|
לילה ועוד לילה,
צוחק עלי מלמעלה.
קטונתי מלהכיל את כל כאביי
|
ועכשיו את כבר מסוגלת
ללחוש את שמך ולא לבכות.
נסי לצרוח
|
בעלטה בה אני שוכנת
באין רואה
אני תרה נופים עבורנו לברוח
|
אותה עיר, רחובות שונים,
תחושת הכובד בגרון
כבר אחרת
|
כתמים של דיו על נייר מתפשטים.
כתמים של דיו שנשאר מסיפור חיים
שכתבתי פעם, כשעוד יכולתי לחשוב שיש לי לאן ללכת.
|
אל לב כאבי
נשלך ידך
בעדנה
|
מזריקה לי את מנת הסבל היומית,
היא מספקת לי אליבי, אמצעי ומניע
|
ימי הצום קרבים
והאישה מביטה מהצד
משתוממת מול מצב
שמעולם לא חוותה
|
למרגלותיי ניגרים
קיתונות של אכזבה
דביקה
כפליטת מילים
|
ומאז שהסבל מצא לו מרגוע בתוכי
אני רוצה שיסבול,
והוא פורח
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
ברומא אני אמשיך
להתנהג כמו
ישראלי!!
זוזו לסטרי
מעוצבן מזה
שאומרים לו איך
להתנהג |
|
