|
בעלטה בה אני שוכנת
באין רואה
אני תרה נופים עבורנו לברוח
|
אותה עיר, רחובות שונים,
תחושת הכובד בגרון
כבר אחרת
|
אל לב כאבי
נשלך ידך
בעדנה
|
ימי הצום קרבים
והאישה מביטה מהצד
משתוממת מול מצב
שמעולם לא חוותה
|
למרגלותיי ניגרים
קיתונות של אכזבה
דביקה
כפליטת מילים
|
|
|
כמו שן שנפלה
ועודנה תלויה
בחוט
של תקווה
ובה משחקת לשון
אדומה משחק של
כאב. |
|
