|
לאן כולם הולכים?
ולמה הלכת איתם?
דף יוצר זה מוקדש לזכרו של רמי יפה ז"ל 1952-2004
וצבי פז ז"ל 1955-2004
חברים בעבודה ובנפש אשר נהרגו בשתי תאונות טיסה
שונות במרווח של כ-10 חודשים
יהי זכרם ברוך
היום יש לגייל יום הולדת, יום הולדת שלא חגג כבר 5 שנים, מאז
שלורה הלכה לעולמה זה כל כך שונה.
לגייל כבר יש אחת חדשה, קוראים לה לורי. גייל אוהב אותה מאוד
ומטפל בה במסירות רבה, אבל היא רק תחליף, למה שהיה.
|
אני עדיין יכול לראות איפה הכל התחיל, ההלויה הראשונה של חבר
טוב, אהרון קוראים לו... הלויה המונית, היה נראה כאילו כל
העולם בא לחלוק לו כבוד אחרון.
|
אנשים מתים מדברים אליי בלילות.
|
אתמול בלילה, כששכבתי במיטתי, שמתי את ידיי על החזה. יכולתי
להרגיש כיצד האיש שבלב מנסה להיחלץ החוצה, מנסה לקרוע את שרירי
הלב שהיו חזקים מידי בשבילו. יכולתי לשמוע אותו זועק לעזרה.
המסכן הקטן, צריך לטפל בכל כך הרבה מערכות: שסתומים, לאותת לדם
לאן הוא צריך לסוע
|
הם ישבו והביטו במסך הזה... טלויזיה, והכל היה כמו פעם, הם
ישבו מחובקים כמו בתחילת השנה ואז עלו כולם לחדר, לשחק משחק,
לצורך העניין נקרא לו אמת או חובה, ובמשחק אמרו להם "חובה
עליכם... להתנשק" בום! כולם נשאבו החוצה ואז התחילה הנשיקה
הארוכה ביותר שתהיה לו אי פ
|
כל הזמן האלה הוא בעצם הסתכל עלייך, מאז שכיבית את האור בעצם.
הוא ראה אותך משתנה, באיזשהו שלב נהיית כל כך שונה שגרמת לו
להרגיש ששכחת מהאור שהיה דולק לפני שכיבית אותו.
|
סך הכל ישבתי שם ליד שוחן הכתיבה כשאת החדר האיר נר שישב
לימיני. סך הכל ישבתי כשמחשבותי בולעות אותי לאט... וכואב. סך
הכל קמתי והתחלתי להסתובב בחדר האפל בחוסר אונים. סך הכל
התחלתי להתחבט בקיר כאחוז טירוף, לשבור את השולחן, לרוץ
ולצרוח...
|
ישבתי בלי להתנגד בזמן שאייל הכין את הסכין, כי ידעתי שכבר אין
דרך חזרה.
|
תמר היום רואה את הכל, מבינה מה היה אבא באותו הזמן, ומה הוא
היום.
אולי הפיתרון היחיד כדי לא להיות כמו אבא, זה פשוט להעביר כדור
בראש? כמו שאבא היה צריך לעשות אתמול?
|
הם היו מסודרים בשורה מסודרת להפליא, קפואים. כל אחד עם שמו
מתנוסס מעליו, עם סיפור חייו.
|
פעם הייתה לי גומייה, גומיית משרד כזאת חומה וגדולה שאהבתי
מאוד בגלל שסבא הביא לי אותה מהמשרד שלו בניו יורק, קראתי
"חפציבה".
|
שלושים יום ברגע, בית ריק, בית קברות מלא... ארוחת בוקר, ארוחת
צהריים, ארוחת ערב, מסיבה, פיצוץ... מאית שנייה של נצח, וכבר
אין בעולם ילדים... וכבר אין בעולם ילדות
|
אני פותח את עיניי כשמולי אני רואה את טל, יושבת עליי ומחייכת.
|
Hey there I miss you
I fear I'm losing what we had
Its been a while since we talked
Its been to long since I tried
|
השארת אישה, השארת גם הורים
השארת בבית בת והשארת שני בנים
אחד מהבנים אני מכיר הרבה שנים
אין לך מושג כמה שאתם דומים
|
זה מה יש, ורק ככה זה יוצא
לא בדיוק כמו שאני רוצה.
לא חד, לא מיוחד
|
אבל זה לא אותו דבר
זה כבר לא אותו דבר
אבל זה לא אותו דבר
זה כבר לא אותו דבר
|
סכין היא לקחה והחלה לחתוך הורידים
הדם זורם, פניה אט מחווירים
עיניים נופלות, אישונים הופכים שחורים
בגן עדן תדרוך, או אולי בעולם המתים?
|
הגיע הזמן, לעוף לכת
הגיע העת, ליפול
נכנס לי קצת כוח,
המוח ברח,
ואיתו גם הפחד לשאול
|
היי שם, אתה חסר
והזיכרונות נעלמים
זמן רב מאז החלפתי איתך מילה
ומזמן שלא ישבתי לצידך
|
אני לא כלום, אני בא כדי לומר שלום.
הייתי עוד נשאר אבל בקרוב אמשיך לשום מקום.
אל תטעה, אני פשוט בא ממקום אחר,
עולם בלי פחדים, חיים מושלמים.
|
מעולם לא ראיתי מישהו מת
מעולם לא ראיתי יותר משלוש טיפות דם
מעולם לא ראיתי פנים שהתנדפו מהעולם
|
הצפירה קרעה את אוזניי. שאלתי את עצמי עוד כמה צפירות כאלה
אצטרך לשמוע? ואני עומד שם, שותק ומקשיב לצליל הצורם, דקה.
|
אל הארכיון האישי (39 יצירות מאורכבות)
|
|
נשבר לי מבנים.
אם הייתי אני
שקוראת את מה
שאני כותבת,
הייתי שואלת את
עצמי אם אני
דו-מינית.
גמבה, שגילתה
כבר ממזמן שכולם
מסביבה
דו-מיניים. |
|
