|
wave
89 יצאה לאויר העולם הזה. ילדה רגילה כמו כולם, הדבר
היחיד הוא שהיא לא מדברת על עצמה רק כותבת ככה
מעבירה את הרגשות, מחשבות, בקשות שלה, יותר קל לה
ככה להתמודד עם העולם.
תהנו
זה לא היה מזמן, כיתה ט' אולי, שנכנסה לכיתה ילדה חדשה, ילדה
יפה, שטנית, עם עיניים כחולות. מסביון היא באה. התיישבה בכיסא
הראשון שראתה בפינה, לבד, לא הכירה אף אחד.
|
זה שיש לה כסף לא הופך אותה למאושרת, זה שהיא חכמה לא עושה
אותה ליותר טובה מאחרים, וזה מה שהם פשוט לא מבינים, אותם
אנשים: שכסף, חוכמה, יופי והצלחה בלימודים, לא עושים בני אדם
למאושרים.
|
אני מבקשת מאלוהים שיעשה את החיים לקצת יותר קלים
יותר פשוטים, אבל הוא לא מקשיב
הוא לא מבין, אף אחד לא מבין
|
למה אנחנו חיים?
שלכולם יש רק בקשות וטנעים
והחיים כל כך רעים
ובלתי מובנים וכל כך מסובכים
|
מקום שבו כולם נאמנים, אוהבים, חברים.
אין סטיגמות אין רמות
כולם שווים דומים ונאהבים על ידי אחרים
|
כי אני פאקינג אין לאב בך
ואני עדיין שונאת אותך
נו, תראה לי קצת אהבה
|
אני רואה אותך ולא מסוגלת לנשום.
פתאום הלב מספיק לפעום.
אני שותקת ורק מביטה עליך.
מסתכלת לתוך עינייך.
|
|
|
כשאני כותב
סלוגן אני צוחק
באמצע, לא כי זה
מצחיק, פשוט כי
זה מזכיר לי את
טקס יום השואה.
שרוליק
ישראלוביץ' עומד
דום. |
|
