עדי הלך בשמש בבן-יהודה, אגלי מים מעטים עוד מנצנצים, עגלגלים,
על גופו שהשתזף בינתיים. כשהטיפות התיבשו הן הותירו אחריהן
עקבות מלח לבנים - אבקה צורבת. המדרכה היתה חמה ועדי נהנה לחוש
אותה בכפות רגליו החשופות. כשהלך הביט סביב וראה איך הכל ,
כרגיל, אותו הדבר
|
